על אישיותו של עשיו והיחסים בינו לבין יעקב. הרב אהרון שטראוס עם דבר תורה לפרשת וישלח.
הרב אהרון שטראוס 03/12/2009
להיות "שחקן" כמקצוע – ראוי ומקובל, אבל להיות 'שחקן' בחיי יומיום, כחלק מהתקשורת הבינאישית – רע ושלילי.
עשו הוא דגם ל"שחקן" שלילי, שכל התנהלותו במשא ומתן על הבריות מושתת על משחק והסתרת הכוונות האמיתיות שלו.
הידיעה החשובה ביותר שלו היא "יודע ציד" – לא רק כמקצוע [=לצוד חיות], אלא גם כאישיות בעלת אופי חלקלק, שאומרת בפה דבר אחד, ובלב מתכוונת לדבר אחר.
המילים "כי ציד בפיו" רומזות לאופיו, שהרי חיות לא צדים באמצעות הפה-הדיבור, אלא באמצעות הידיים [חץ וקשת], וברור שהכוונה שהיה צד ומרמה את האחר, בדיבורו החלקלק.
בפרשת וישלח, יעקב חושש מאד, מהמפגש הישיר עם עשו. הוא לא מסתפק בתוכנית אחת, אלא מתכנן שלוש אופציות שונות, בהתאם להתפתחויות: דורון, מלחמה ותפילה.
אחד העקרונות של קבלת החלטות נכונה של מנהיג, הוא: לבחור מספר חלופות שונות, למקרה שבו תתרחשנה התפתחויות אחרות מכפי שציפה.
יעקב מכין את מחנהו, הן למצב בו עשו יתנהג כ"אוהב" [=דורון], והן למצב בו עשו יתנהג כ"אויב" [מלחמה], והתפלה היא בעצם בקשת סיוע, שכל דרך מבין שני דרכים אלו תצלח, בזכות סייעתא דשמיא.
וכך יעקב אומר בתפלתו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו". מדוע הכפילות המיותרת הזו? יעקב אינו יודע, את מי הוא הולך לפגוש – את 'אחי' [ביטוי של חיבה], או את 'עשו' [על כל תכונותיו השליליות].
בתפיסה עמוקה יותר, יעקב מגדיר את דמותו של ה'אחר', כמורכב משני טיפוסים, טיפוס נחמד ומתוק ['אחי'], טיפוס גס ומרוחק ['עשו']. אישיותו של עשו בנויה משתי יסודות קוטביים: מתכונות חיוביות ומתכונות שליליות, ולכן יעקב אינו יודע איזה ממד באישיותו יהיה דומיננטי יותר – הממד של האחווה או הממד של הריחוק והשנאה.
גם כאשר עשו מתנהג בחיצוניות כ'אח' אוהב ומתחשב, בתוך תוכו עדיין בועט בו הפן של 'עשו', הרוצה להתנקם ביעקב על לקיחת הבכורה והברכה.
יעקב אינו מתפעל, מהחיבוקים של עשו, ואינו נענה לעצתו של עשו ללכת ביחד. יעקב מבין היטב, שעל עשו השחקן אסור לסמוך על השדר החיצוני שלו, מכיוון שהשדר הפנימי משדר כיוון שונה לגמרי.
שבת שלום!
