הרב אליעזר שינוולד ראש ישיבת ההסדר במודיעין מבקש ללמוד מהחשמונאים איך מציבים מנהיגות מזן אחר.
הרב אליעזר שינוולד 06/12/2007
בקרב חלקים נרחבים בעם, הולך ומתרחב משבר אמון בהנהגה המובילה את המדינה. זהו מצב בעייתי ביותר המחייב מענה מיידי.
עלינו לשאול את עצמנו כיצד הגענו למצב זה? האם מדובר רק על ענין פרסונלי – בעיה של אישיות מנהיגה כזו או אחרת או בעיה קונספטואלית של תפיסת המנהיגות כפי שהיא נתפסת כיום. חג החנוכה כבר עומד בפתח וכאן בבית המדרש שבעיר מודיעין אנו מבקשים לקבל השראה ממנהיגותם של החשמונאים וללמוד ממנה לימינו.
החשמונאים בני הכהנים, הנהיגו מהלך חסר תקדים בהיסטוריה כאשר הובילו לניצחון על האימפריה היונית ולפגיעה אנושה בצבא היווני המשוכלל ביותר בזמנם כשלרשותם רק כח קטן מבחינה מספרית ודל בנשק. מה היה מקור העוצמה המנהיגותית של החשמונאים וסוד כוחם? כיצד הצליחו לגייס את העם למאבק שהיה נראה כחסר סיכוי מלכתחילה? הם לא היו בוגרי אקדמיות צבאיות לפיקוד ומנהיגות ולא בעלי עבר קרבי, וההכשרה היחידה שהיתה להם היתה הכשרה רוחנית של כהנים העובדים בבית המקדש, ובכל זאת הצליחו לתעתע בצבא מודרני ומנוסה ולהכריעו פעם אחר פעם. אכן מדובר בנס על טבעי! מאידך אנו אמונים על הגישה שעלינו לחפש את העיגון המציאותי והטבעי שעליו נבנתה הקומה הניסית.
מתוך העיון במקורות הנמצאים בפנינו (בהתחשב בבעייתיות של ההסתמכות על ספר חשמונאים), ניתן לומר שהמנהיגות של החשמונאים נבעה מעמדה מוסרית ועל כן היא נתפסה כמנהיגות של מופת.
התביעה שלהם מהעם להירתם למלחמה נענתה בזכות דוגמה אישית המשקפת את האמונה המוחלטת בצידקת הדרך ואת הנכונות לשאת במחיר (חשמונאים ב' , ח', כ"א – כ"ג): "ואחרי אשר חזק אותם בדברים האלה ויכינם למות בעד התורה בארץ האבות, חילק את הצבא לארבעה ראשים. העמיד את אחיו בראש כל גדוד,את שמעון ואת יוסף (כנראה יוחנן, או יוסף בן זכריה) ואת יונתן…ובהשמיעו את הסיסמא "לה' הישועה!" התייצב בראש הגדוד הראשון והחל להלחם וכו'…". אולם יותר מכל עולה שסוד כוחם של החשמונאים נבע מכך שהעם השתכנע שהם נטלו על שכמם את עול ההנהגה של המלחמה מתוך מניעים טהורים – מתוך תחושת אחריות לגורלו של העם ולא ממניעים כוחניים או ממניעים אישיים קרייריסטיים של שתלטנות וסיפוק יצר השררה.
ניתן להוכיח כי הפיכת עמדות ההנהגה לקריירה ולמשלח יד גורמים לאבדן אמון הציבור במנהיגיו – במוקדם או במאוחר. מניעים שכאלה גם אם הם חבויים ומוסתרים היטב תחת מעטה של מלל ומליצות אידיאליסטיות נקלטים היטב בתודעת הציבור ויוצרים אי אמון. מניעים שכאלה מעוותים את מעמד המנהיגות ומטמאים את אצילותה.
מנהיגות שבאה מתוך אחריות ואכפתיות אמיתית לגורלו של העם מסוגלת להנהיג ולהוביל לכיוונים הנצרכים ולא להיגרר אחרי ריטינג וסקרים. מנהיגות מסוג שכזה מניעה את העם לעשיה תובענית ע"י הפחת רוח בעם גם ללא גמול מידי וללא הבלטת האינטרס שיושג מכך. כפי שאומר יהודה המכבי ללוחמיו טרם קרב (חשמונאים א', ט"ו):לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר ביד אויבנו, עת מן העיתים, בלא משפט נכבשה, ואנחנו, כאשר היתה לנו עת השיבונו אל נחלת אבותינו".
מנהיגות שכזו מחזקת את אמונת הלוחם בקב"ה הנותן לנו כח לעשות חייל (חשמונאים א', ג', נ"ז-ס'):"… אז נסע המחנה ויחן מדרום לאמאוס. ויהודה אמר : התאזרו והיו לבני חייל, והיו מוכנים לבוקר להלחם בגויים האלה אשר התאספו עלינו להשמיד אותנו ואת בית מקדשנו. כי טוב לנו מותנו במלחמה מראות ברעת עמנו ומקדשנו. כאשר ירצו השמים כן יעשו." מכלול של תכנות שכאלה מאפשרות למנהיג גם להוביל את חייליו למלחמת ממעטים נגד רבים (חשמונאים א'): "ויאמר יהודה: דבר קל הוא שימסרו רבים ביד מעטים, כי אין לשמים מעצור להושיע ברב או במעט, ולא ברב חיל הניצחון במלחמה, כי מן השמים באה הגבורה.. .. ואנחנו נלחמים בעד נפשנו ותורתנו". לבסוג כזה של הנהגה יש בו פוטנציאל להחזיר לציבור את האמון, האמונה, הזהות והתקוה!
