שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ ביקר היום (ג׳) בקיבוץ ניר עוז, אשר חווה את האסון הקשה במתקפה האכזרית של חמאס דעאש בשבעה באוקטובר, כאשר רבע מתושבי הקיבוץ נרצחו או נחטפו.
במהלך הביקור הגיע השר לבתים שנכבשו, נשרפו ובהם התרחשו הזוועות ושוחח עם משפחות החטופים והנרצחים, שמע את כאבם, והביע את מחויבותו להחזרת החטופים ולהבטחת עתידם של בני המשפחות ובני הקיבוץ שנפגעו – בנושאים השיקומיים והתקציביים. בין המשתתפים בפגישה עם השר היה ניר מצגר, בנו של יורם מצגר שנחטף ונרצח בשבי, שרון קוניו, שנחטפה עם כל משפחתה ובעלה דוד עדיין חטוף, איתן קוניו, אחיהם של החטופים דוד ואריאל, ארנון ליפשיץ בנם של יוכבד ועודד ליפשיץ ויחי יהוד, אביה של ארבל שנחטפה ודולב שנרצח.
במהלך הביקור, נפגש בין היתר עם סיגי יהוד, אלמנתו של דולב יהוד שנרצח בשבעה באוקטובר וגיסתה של דולב, שעדיין בשבי. בדבריה אמרה ״ההתמודדות הנפשית היא מאוד קשה במיוחד עם ארבעה ילדים קטנים שאני נשארתי לשמור עליהם, וכרגע אני צריכה את העזרה ושמישהו ישמור עליי. אני חושבת שכשאתה יוצא מפה אחרי מה שראית ושמעת, ושמעת לא מעט סיפורים, אתה צריך לדעת איך אתה לוקח את כל מה שאתה רואה ושומע ויודע לתת את כל מה שיש לך לכל מי שיושב כאן ובטח לאלה שצריכים לחזור לכאן, לא אחר כך ולא בעוד כמה שנים. ההתמודדות היא עכשיו, היא יומיומית״.
אסנת פרי, יו״ר הקיבוץ ואלמנתו של חיים פרי שנחטף ונרצח, הוסיפה ״זה לא רק שהשיקום הנפשי חשוב לא פחות, הוא חשוב יותר. בסיכומו של דבר כשרואים את הבתים צריך להבין שהחיים של אנשים פה התרסקו, זה לא רק אובדן של מישהו יקר. צריך לראות איך מחזירים אנשים לחיות באיזשהו אופן״.
בפגישתה עם השר, אמרה שרון קוניו: ״איזה ביטחון יש לפני שמחזירים אותם? בוא אליי יום אחד ותראה את הילדות שלי ותגיד לי אם זה ניצחון. אני אסירת תודה על זה שהחזירו אותנו אבל הבעל שלי שם, ויש לי ילדות כרגע שיתומות מאבא. אנחנו שני קילומטר אווירי מעזה, שתי דקות נסיעה. תדמיין לך מצב שהוא עכשיו כל כך קרוב לפה ואין לנו כלום לעשות עם זה״.
השר חתם את ביקורו בשיח בחמ״ל והתחייב לעשות ככל הניתן על מנת לסייע במה שיצטרכו בנושא שיקום הקיבוץ ושיקום הקהילה.
״אני מודה לכם על כך שפתחתם את הדלת ואת הלב, זה לא מובן מאליו. זה לא טריוויאלי, אני לא בטוח שאני במקומכם הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בפרצוף של מי שבסוף חלק ממי שאחראי למחדל נורא ואיום. ברמה האישית אני חי את זה, אני כבר שנה הולך לישון עם זה וקם עם זה. זו חוויה אחרת משלכם, אבל עם תחושת האחריות והאשמה ובעיקר עם המחויבות לתקן את מה שאפשר.
אתכם, אנשי הקיבוצים, הערצתי כאנשי התיישבות, חקלאות וציונות עוד לפני האסון ועכשיו זה הרבה יותר על האצילות, על התעצומות, על העוז לדמיין כאן עתיד ולחזור. אנחנו מחויבים בע״ה להשבת החטופים הביתה. הרוח היא שלכם ואנחנו מוכרחים לספק לכם את החומר כדי לאפשר לכם לייצר את העתיד הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי שיתן את התשובה הניצחת לאויבים״.
