הרב אליעזר שינוולד מתקומם על תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה לבג"צ, בעניין הגדרות המושג "כשרות", ותוהה האם הוא מבין את המשמעות של קביעותיו, ולכך רוצה לתת את ידו.
הרב אליעזר שינוולד 01/06/2015
עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהובאה לאחרונה בפני בג"ץ בתחום הכשרות, הטילה ספק בהגדרה מהי 'כשרות'. ולמי ניתנה הסמכות להגדיר מהי. עמדה זו, יותר משהיא עמדה משפטית יש בה הבעת עמדה מקצועית בתחום שאינו משפטי ולא נמצא בתחום מומחיותו של היועץ המשפטי.
מבחינה עניינית, כיום, רק לרבנות הראשית לישראל יש סמכות על פי החוק, בכל מה שקשור לעניני דת והלכה. גם אם היועץ המשפטי אינו מרוצה מכך, אין שום גוף אלטרנטיבי שיכול לטעון שהוא בעל סמכות חוקית בתחום הדתי. ממילא, מבחינה עניינית טהורה, רק הוא הגוף אשר מוסמך לקבוע ולתת פרשנות למושג ההלכתי 'כשרות', באופן שיחייב את רשויות החוק במדינה.
הכשרות מהווה אחת ממצוות היהדות שהעם היהודי הצטיין בהקפדה על שמירתה. היהודים בכל קהילות ישראל שמרו בהקפדה שלא להביא לפיהם מזון שאינו כשר, גם כאשר קשה היה להשיג מזון כשר. בכך, הפכה הכשרות לאחד מסמליה של היהדות ולאחד מעוגני הקיום שלה לאורך שנות הגלות.
כאשר הגיע אבי שיחי' למחנה הריכוז בתקופת השואה, הגישו ליהודים הרעבים "נקניק דם" שאינו כשר בעליל, והוא לא היה מוכן לאכול ממנו, למרות שבכך גזר על עצמו רעב קשה ביותר, ואולי אף סכנה. מעניין לציין שבמקומות רבים בעולם המערבי, יש אנשים שאינם יהודים שמבקשים אוכל כשר. משום שהם מבינים שאוכל כשר הוא אוכל מפוקח ומושגח יותר גם מהיבטים תברואתיים.
במהלך שירותי הצבאי, ביצענו תעסוקות מבצעיות ביהודה ושומרון. פעמים רבות נתקלנו בנסיונות הברחה של מוצרי מזון מן הצומח ומן החי משטחי יהודה ושומרון לבעלי עסקים יהודים, חלקם היו מיועדים לשיווק בריכוזי אוכלוסיה דתיים וחרדיים! למותר לציין שבנוסף לעובדה שהיה מדובר במזון שאינו כשר, הוא גם הופק בתנאים מפוקפקים מבחינה תברואתית.
אולם, עמדתו של היועץ המשפטי תמוהה גם מהיבטיה המשפטיים, שכן היא נוגדת במפורש את "חוק איסור הונאה בכשרות" (תשמ"ג-1983) שם נקבע במפורש (בסעיף 2) שרק "מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך", רק הם "רשאים לתת תעודת הכשר לענין חוק זה". וכן שאסור להציג אוכל ככשר רק אם ניתנה לו תעודת כשרות ע"י הגורמים המוסמכים לכך (סעיפים 3-5) ולענין זה כבר קבע החוק בצורה מפורשת ש"במתן תעודת הכשר, יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד!".(בסעיף 11). החוק גם עוגן פלילים וקצב עונש למי שיעבור עליו – לשנת מאסר! (בסעיף 14). צריך לומר שהמהות וההגיון שעמד ביסוד חוק זה, אינו רק עצם הבלעדיות בכשרות ובהגדרתה, אלא שמירה על זכויות הפרט, של הצרכנים, שמבקשים לשמור על הכשרות, ולחייב את בעלי בתי האוכל או מפעלי המזון בשקיפות כלפי הצרכן לבל יונו אותו וימכרו לו מזון שאינו כשר ככשר.
חוק זה ביקש לסתום פירצה כואבת, שבה בעלי עסקים אינטרסנטיים היו מוכנים להציג באופן ציני, אוכל טרף ככשר, ולנצל את אוזלת ידו של הצרכן, במעקב אחריהם, בתחום הכשרות. האינטרס של הצגת מזון שאינו כשר ככשר הוא אינטרס כלכלי, מובהק משום שקיים פער במחירים בין אוכל כשר ומפוקח לבין אוכל שאינו כשר, ולעיתים אף מקורו הוא מפוקפק ולא ידוע. החוק ביקש למנוע מצב שבו בעל עסק מוכן לדרוס את ערכיו של אדם שהכשרות היא ציפור נפשו עבור בצע כסף.
האם לכך מוכן היועץ המשפטי לתת את ידו?!
