אורי שאבי ראה את דניס הופ מוכר נדל"ן על הירח והבין שחל שינוי מהותי במערכת היחסים שבין האדם לטבע.
אורי שאבי 15/01/2008
לפני כמה ימים, ראיתי בטלוויזיה ראיון עם בעליו החוקיים של הירח. וואו, חשבתי לעצמי, הנה אחד שבאמת הלך על גדול. מסתבר שהאמריקני הזה, דניס הופ שמו, רשם על שמו בטאבו את הירח ואת כל כוכבי הלכת כך שבפעם הבאה שאתם מבטיחים להוריד למישהו את הירח, רק תזכרו שקודם אתם צריכים לבקש רשות ממר הופ . כל ילד בקליפורניה יודע איפה הוא גר.
יש בסיפור הזה יותר ממגלומאניה. אני לא מכיר באופן אישי את מר הופ אבל נדמה לי שרק מי שגדל על ברכיה של תרבות הצריכה המערבית יכול לצאת בערב נאה אל המרפסת, להביט אל השמיים ובמקום כוכבים למצוא שם נדל"ן.
אני חושב על היוונים הקדמונים, האצטקים, והאינדיאנים, כולם הביטו בטבע שסביבם ומדי ערב לאור המדורה גם הרימו את העיניים למעלה לשמיים. מה שהם ראו שם מילא אותם בהתפעלות וסקרנות לפעמים אולי אפילו בפחד אבל אף אינדיאני לא חשב להזיז את הטבע הצידה ולבנות במקומו חניון, ואף יווני קדמון לא חשב שיש לו זכות לפתוח על הירח רשת של מזון מהיר.
יכול להיות שמערכת היחסים בין האדם לטבע השתבשה כבר עם המצאת המסור. הרגע שבו גילה האדם שבמקום לגור על העץ הוא יכול פשוט לנסר אותו ולצרוך אותו במקום אחר מילאה אותו בוודאי בגאווה גדולה וגם בתחושה מספקת של כוח, אלא שמאז, לכל מקום שאליו מגיע המין האנושי הדבר הראשון שהוא עושה רגע אחרי שהוא פותח את המזוודות זה לארגן מחדש את הנוף .
העיסוק שלנו בטבע הפך לכפייתי ואלים. אנחנו מנסרים וכורתים אותו, מפלסים ומשטחים, שואבים ומועכים, מדליקים בבת אחת את כל התנורים ואחר כך עוד מתפלאים על זה שהקרחונים מפשירים לנו בין האצבעות. אנחנו מפוצצים וצדים אותו , מרססים ומכליאים אותו, משבטים אותו במעבדות משוכללות ואחר כך נבהלים מאיך שזה מרגיש כמו אלוהים. לא עובר יום מבלי שהאדם והטבע הולכים מכות. לפעמים האדם מרביץ חזק ונדמה לו שעכשיו זה כבר ברור מי בעל הבית ולפעמים הטבע מכה בחזרה ואז האדמה רועדת, הרי הגעש מתפרצים וגלי צונאמי ענקיים עולים מהאוקיאנוס ושוטפים ערים שלמות וכפרים.
פעם דווקא היו האדם, הטבע והאלוהים ביחסים טובים. הם חיו זה לצד זה בשלום ושלווה אלא שאז הכניס האדם לעצמו לראש שהוא מרכז הבריאה וקלקל את ההרמוניה. את האלוהים שהיה חפשי לגור בכל מקום שמתחשק לו הוא סגר בבתי כנסת, מסגדים וכנסיות ואת הטבע הוא כלא בלופ של שידורים חוזרים בערוץ הנשיונל גאוגרפיק. ככל שגבר בטחונו העצמי של האדם והתקדמה הטכנולוגיה, כך גם התדרדרה הזוגיות של האדם עם הטבע עד שהיום לא רק שכבר לא תמצא אהבה גדולה בניהם, אפילו לחיות יחד באותו הבית הם בקושי מסוגלים.
אבל הנה, הדברים כך עושה רושם עומדים אולי להשתנות. הארגונים הירוקים בכל רחבי העולם, הצליחו לשכנע את העולם שאם הוא ימשיך לזהם ולצרוך את הטבע באותו קצב רצחני כמו עכשיו, אז בעתיד הלא ממש רחוק צפוי מחסור ממנו על המדפים שברשתות השיווק. כשמאיימים על העולם בגזי חממה והתחממות גלובלית זה נכנס לו לאוזן ויוצא מהשנייה אבל כשאומרים לו שהדלק ללנדרובר שלו עתיד להתייקר בגלל התדלדלות מקורות הנפט,זה מחלחל. פתאום כולם רוצים להיות ירוקים ואפילו המועמדים לנשיאות ארה"ב טורחים להדגיש בכל הזדמנות את העובדה שגם הם, איך לא – ידידותיים לסביבה.
בחזרה למר הופ. הוא כבר מוכר חלקות על הירח לאנשים בכל רחבי העולם, וגם בישראל יש כנראה לא מעט קופצים. מה יעשו כל אותם האנשים בקרקע שרכשו אני לא יודע. יכול להיות שהם עשו את עסקת חייהם ויכול להיות שהקרקע תשכב אצלם בבויעדם יחד עם כל הדברים שאף פעם לא מוצאים להם שימוש.
בפעם הבאה, כשאשמע על מישהו שסגר עסקת נדל"ן על הירח זה יפליא אותי קצת פחות, ואחר כך בכלל לא. לכל דבר מתרגלים. הטבע אחרי הכל, כבר מזמן הפך למוצר צריכה בדיוק כמו מקרר או מיקסר. ואולי בכלל אין מקום לפלא. אנשים תמיד חיפשו ותמיד יחפשו דרכים לעשות כסף קל, על פני האדמה או בחלל , מה זה משנה. במקרה של מר הופ, אפשר לומר בביטחון שלא רק שהשמיים אינם הגבול, הם רק נקודת ההתחלה.
