כתב: בצלאל סמוטריץ', יו"ר מפלגת הציונות הדתית
כמה מכם פניתם אלי והבעתם מורת רוח מהקמפיין "הנגטיבי" שאנחנו מנהלים, כביכול, נגד סער ובנט. ביקשתם שנציג באופן חיובי למה להצביע לציונות הדתית ולא "נתקוף" אחרים.
חברים, אנחנו לא תוקפים אף אחד וממש לא מנהלים קמפיין נגטיבי. אני מעריך מאוד את נפתלי ומכבד אותו בכל ראיון או התייחסות אליו. אני לא תוקף אותו אישית, לא מכנה אותו בשמות גנאי חלילה, לא טוען שהוא שמאלן (כי הוא לא!), לא מכפיש ולא מוציא חלילה סרטונים אנונימיים.
אני כן מנהל איתו מחלוקת עניינית ודמוקרטית לגיטימית שחשוב מאוד שתכירו היטב כשאתם הולכים אל הקלפי.
יש לי ויכוח ענייני נוקב עם נפתלי על הממשלה שאנחנו צריכים לחתור להקים אחרי הבחירות לטובת מדינת ישראל וערכי הימין והציונות הדתית, ואני מנהל אותו בצורה עניינית ומכובדת. אם תרצו מחלוקת שהיא לשם שמים. אני באמת לא מבין את הדה-לגיטימציה שיש מי שמנסים לעשות לבירורי דעות ועמדות. זו מהותה של מערכת בחירות בדמוקרטיה. כל אחד מציג את מרכולתו, מחדד את ההבדלים בינו לבין אחרים, ומשכנע על בסיס זה מדוע נכון להצביע לו. נפתלי ואני הרי לא נפרדנו סתם. בתי המדרש וספרי התורה שבעל פה שלנו מלאים מחלוקות שמבררות את המציאות. האתגר כמובן הוא לנהל את המחלוקת בצורה עניינית ומכובדת ולא לרדת לפסים אישיים אבל עצם קיומה של המחלוקת הוא דבר חיובי ומבורך.
נפתלי ואני נפרדנו איש לדרכו ולמפלגתו בשל החתירה של נפתלי להחליף את נתניהו גם במחיר פספוס הזדמנות לממשלת ימין עם מפלגות המחנה הלאומי והקמת ממשלה עם השמאל. סיבוב הפרסה המדהים של נפתלי בימים האחרונים וחזרתו למחוזות הציונות הדתית והשיח הימני הצליחו כנראה להשכיח מחלק מאיתנו חודשים רבים שבהם הוא הצהיר על כוונתו "לשים הכל בצד" ולהקים ממשלה שתתעסק רק בקורונה ובפרנסה. האמירה הזו שלו לא נאמרה בחלל ריק אלא נועדה לייצר לגיטימציה לממשלה עם השמאל שבה לא ניתן יהיה לקדם את ערכי הימין והציונות הדתית. אני ראיתי בכך סכנה גדולה, ערכית ומעשית, למדינת ישראל וסירבתי לגרור להרפתקא הזו את הציונות הדתית.
אני מבין את הרצון של נפתלי לטשטש את המחלוקת הנוקבת הזו ולטעון שנפרדנו בשל ויכוח על מקומות. אני מבין את רצונו לפזר מסך עשן על תכניותיו ולאחוז את החבל בשתי קצותיו: לומר שהוא מחויב לקדם את ערכי הימין והציונות הדתית ולא להסביר איך מתיישבת הסתירה המובנית בין זה לבין ממשלה עם לפיד, מיכאלי וליברמן. לטעון שפניו להחלפת נתניהו מימין ולהקמת ממשלת ימין ולא להסביר איך בכוונתו לעשות את זה בלי 30 המנדטים של הליכוד. לזרות חול בעיניים באמצעות הבטחה לא לשבת תחת לפיד אלא רק "בממשלה עם לפיד" ולהבטיח "ממשלה עם רוב ימני" בלי להסביר שהמונח רוב לקוח מעולם של עבודת הכנסת, ושממשלה לא מתנהלת ברוב אלא בהסכמות על קווי יסוד, הסכמים קואליציוניים ומשמעת קואליציונית. לפיד הרי לא ישב יום אחד בממשלה שתעביר בכנסת את פסקת ההתגברות, ליברמן לא ישב בממשלה שתסדיר את הגיור הממלכתי ותבטל את סעיף הנכד, ומרב מיכאלי לא תשב בממשלה שתסדיר את ההתיישבות הצעירה, תכלול בקווי היסוד שלה את הוצאת המסתננים ואת יהוד הנגב והגליל. אחיזת העיניים המטשטשת הזו נועדה לאפשר לנפתלי ללכת עם ולהרגיש בלי, לקבל את קולות הימין ולהשתמש בהם כדי להקים ממשלה עם השמאל.
הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר, ובצורה משמעותית מכל המפלגות האחרות במחנה הלאומי, ונתניהו שמוביל אותה הוא היחיד שיכול להקים היום ממשלה לאומית. כל עוד נפתלי לא מתחייב לחבור אחרי הבחירות למחנה הלאומי ולהקים ממשלת ימין עם הליכוד ונתניהו מי שמצביע לו צריך לדעת שהקול שלו יחזיר את השמאל לקדמת הבמה, לכל הפחות כשותף בכיר בממשלה עם השמאל. זו תהיה ממשלה רעה מאוד לעם ישראל, ולכן זו תהיה טעות קשה להצביע לבנט.
מי שרוצה ממשלת ימין עם ציונות דתית חזקה שתביא את נתניהו לעשות דברים שהוא לא עשה, או לא עשה מספיק טוב עד היום צריך להצביע "ט" לציונות הדתית.
זה אינו קמפיין נגטיבי. זו מחלוקת עניינית וקריטית לעתידה של מדינת ישראל, שלמעשה עליה מתנהלת מערכת הבחירות הזו. חיוני לשים אותה על השולחן ולא לאפשר לטשטש אותה כדי שלא נצטער אחר כך הרבה שנים.
אז אל תחזירו את התקווה לשמאל ואל תתנו לגנוב את הקול שלכם מהימין לממשלת שמאל.
