מאת: עו"ד שגית הראל
12 שנים לאחר הגשת דו"ח מבקר המדינה על הר מירון לא השתנה דבר והאסון הגרוע מכל התממש. בשנת 2008 הוגש דו"ח מבקר המדינה המתריע אודות ליקויים חמורים הגובלים בסיכון חיי אדם כגון תחזוקת שטח מתחם קבר הרשב"י, תנועת רכבים והולכי הרגל במקום.
מאז פרסום הדו"ח ועד היום לא השתנו פרמטרים מהותיים במתחם הקבר, שכן שררה מחלוקת בין אודות זהות הגורם אשר ינהל את המקום. המחלוקת התבררה התנהלה בביהמ"ש , כאשר מחד הממשלה ביקשה להקים עמותה ממשלתית אשר תנהל את המקום בעוד גופים והקדשים דתיים אשר מתנגדים לכך פנו לבג"ץ בעניין. אך טרם החלטת בג"צ בפברואר 2020 פנו הצדדים לגישור והוסכם כי לעמותות המנהלות את המקום תינתן תקופה של עוד 3 שנות ניסיון. את התוצאות העגומות של אותו ניסיון, ניתן לראות בטרגדיה שארעה בל"ג בעומר האחרון.
האחריות למחדל הנורא רובצת על גופים רבים וכוללת את רשויות המדינה: משטרת ישראל, שירותי הכיבוי, הגורמים האחראים על האירוע, מפיקיו, הגורמים המקצועיים שאישרו מעבר קהל במפגע כה בולט, מתכנני המדרון, כל גורם שאישר את מעבר המבקרים במדרון וייתכן שאף הרשות המקומית.
לא מן הנמנע כי תוקם וועדת בדיקה אשר להמלצותיה יהיו משמעויות נרחבות, לרבות מסקנות אישיות שיוסקו לגבי בעלי תפקידים. העובדה כי תוקם וועדת חקירה מעידה כי המדובר באירוע שאלמלא רשלנות פושעת של גורמים רבים, יכול היה להימנע.
משמעות הקמת וועדת החקירה היא כי משפחות הנספים והפצועים זכאים לתבוע פיצויים מהאחראים. גם מי שלכאורה לא נפגע פיזית, אך היה עד לאירוע, עלול להתברר כנפגע טראומה ולהיות זכאי אף הוא לפיצוי.
יש לקחת בחשבון שמינוי ועדת חקירה והליך עבודתה יכול לקחת שנים ולכן קשה לנו להאמין שהתובעים הפוטנציאליים ימתינו לסיום עבודתה, שכן ניתן יהיה להוכיח רשלנות גם ללא מסקנות הוועדה.
בסופו של דבר לבית המשפט הסמכות לחלק את האחריות על המחדל הקשה בהסתמך לחומר המובא בפניו, כל אחד לפי מידת הרשלנות שלו.
כל תובע יתבע בנפרד שכן כל נזק שונה בין מקרה אחד למשנהו, מכיוון שבחישוב גובה הפיצוי נלקחים הנתונים האישיים של הנפגע. מובן שיש הבדל בין ילד שקיפח את חייו לאב שקיפח את חייו. כשמדובר בניזוק חי, בוחנים נכות הפיזית או נכות נפשית באמצעות מומחים באותו תחום. כאמור גם מי שלא נפגע פיזית אך נגרם לו נזק נפשי בעקבות המראות הקשים זכאי לפיצוי.
פיצוי נוסף ניתן לקבל מהמדינה ע"י פנייה לביטוח לאומי וזאת בהתאם לזהות הנפגע, גילו ומצבו: האם חי או נפטר. תוצאות הפניה לביטוח לאומי הן מהירות יותר ואינן פוגעות בזכותו של הנפגע להגיש תביעה נזיקית במקביל.
ייתכן שלא תהיה אחידות בפסיקה שכן כל שופט יפסוק בהתאם לחומר שמוגש לפניו כאשר הפיצוי מורכב מפיצויים בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים וכן פיצוי בגין אובדן ההשתכרות. בנוסף, ייתכן ויקבלו פיצוי על הוצאות קבורה, הוצאות טיסה וטיפולים, הכל בהתאם לנסיבות המקרה.
ההמלצה היא מחד להמתין קמעה עד להתגבשות הנזק, אך מאידך לא להמתין לתוצאות וועדת החקירה שכן ייתכן שזו תגיע למסקנות רק לאחר שנים.
הקף הפיצויים באסון מירון אינו ידוע עדיין שכן מספר ההרוגים והפצועים ידוע, אך ייתכנו גם תביעות של נפגעי טראומה שמספרם אינו ידוע עדיין.
באסון ערד אחת התביעות נסחבה במשך 12 שנים, עד שניתן פיצוי למשפחה בגובה של 5 מיליון שקלים. , באסון אולם האירועים ורסאי אשר ארע בשנת 2001 ובו נהרגו 23 ונפצעו כ-380, עדיין לא קיבלו כל הנפגעים את הפיצוי לו הם זכאים.
לגבי האסון במירון, הפיצוי הכולל מוערך במאות מיליוני שקלים, אך גם במקרה זה, ללא החלטת ממשלה לפיצוי נפגעי האסון, הליך התביעה עלול להימשך שנים ארוכות.
אין ספק כי לבני משפחות הנספים והפצועים מגיע פיצוי על הרשלנות שגרמה לאירוע הקשה. מי ייתן ולא יהיו עוד מחלוקות אשר ימנעו הפקת לקחים והלקחים יופקו במהרה ויהא זה האסון האחרון.
הכותבת היא מומחית בתחום תביעות רשלנות ממשרד עורכי הדין גיל וניצן הראל
