בפתחו של עידן הפיכחון.

על קריסת קונספציה בלתי מעורערת וליקחה לאור הפרשיות של אברהם אבינו

הרב אליעזר שינוולד ו22/10/2007

לידת "עמודו של עולם והוא אברהם אבינו" (רמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"ב). מציינת ראשיתו של עידן חדש. בתוך עולם אלילי חשוך מופיע אור גדול: " אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה תבא האורה, ויאמר אלהים יהי אור זה אברהם הה"ד (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק וגו' אל תקרא העיר אלא האיר". (ב"ר פ' ב' פס' ג') כיצד התדרדרה האנושות, בעידן של קירבה אלקית ואותנטיות, לשפל המדרגה של עבודה זרה, של ליקוי מאורות והתכחשות למציאות ד'?!

לא ביום אחד צמחה הקונספציה האלילית השקרית, בראשיתה היתה טעות אנוש זניחה, ובהמשכה "חצי אמת" יזומה: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול וכו'.., וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד וכו'.. ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, וכו'.. כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות וכו'.. ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה" (רמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"א).

ברבות הימים נרתמו לגיבושה כ"אמת" בלעדית, איך לא, "נביאי השקר"-בעלי "חזון" משולל כל יסוד מציאותי. כאלה שהמציאות לעולם לא תשבש את הזיותיהם החזוניות, ותהי הקונספציה לדת: "ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני וכו'.. ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, וכו'.. ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך וכו'.., ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות, וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה".

אולם ללא הרתמותם של האליטות ובמיוחד האליטה האינטלקטואלית, לא היה סיכוי לייצב את הקונספציה האלילית. אלה העניקו לה את הגושפנקא קרוב לוודאי שגם גייסו את המוניטין לו זכו בזכות הישיגיהם, כדי להציג את הקונספציה כהתגלמות הקידמה והנאורות. כך התגבש הרקע התורתי תיאורתי, זה, מן הסם גובה ב"תיזות" מלומדות, תוך בריאת מושגים פאתטיים ויצירת "שפה" תרבותית אלילית מפותחת. עולה על הדעת שבמסגרת זו גם פותחו שיטות דידקטיות כדי להפריך כל תיזה נגדית שעלולה להפריך את הקונספציה: "והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן" (שם שם ה"ב). אנושות שלימה שרויה ב"ליקוי מאורות", ויוצרת פולחן סביב קונספציה שהיא בראה במו ידיה, ואין מי שיעמוד ויקרא לפיכחון, אין מי שיעורר מן התרדמה.

עד שנולד אברהם: "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". (שם שם הל' ג').

משהתחזקה הכרה בליבו שהקונספציה האלילית אינה יותר מאונאה עצמית שקרית ביקש אברהם אבינו לפקוח עיניהם של בני דורו ולהעירם מתרדמתם, עליו נדרש הפסוק: "מי העיר ממזרח צדק" (ישעיהו פרק מא). "כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה" (רמב"ם שם).

אברהם ידע שבכך מעמיד את עצמו בעימות חזיתי מול כל העולם, מפני שהשרוים בתרדמתם הקונספטואלית חשים מאויימים מנוכחותו של הפיכחון. הוא מתייצב מול מנגנון ממסדי כלל עולמי משומן ומשוכלל "כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד" (ב"ר פ' מ"א ). מנגנון שטיפח את הקונספציה האלילית בעמל רב, לא יתן לקונספציה בת טיפוחיו לקרוס, ויסלק מדרכו בחמת זעם כל מי שיעמוד בדרכו. כנגדו אזר אברהם כח ונעמד איתן, "איתן האזרחי"-הוא אברהם" (ב"ב ט"ו ע"א). יותר מכל לא יקבל המנגנון את שבירת הקונצנזוס סביב הקונספציה, הוא ילחם בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי להשתיק כל מי שיעמיד שאלות קשות וטורדניות, יגרום לערעור יציבותה של התיאוריה ויצור בקיעים בחומת הקונצנזוס.

אדוני הקונספציה אולי אף יגייסו לכך את הטיעון המצטדק בדבר שמירת היציבות העולמית ואחדותו: "כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו" (רמב"ם שם). "ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד". (שם).

מסירות הנפש על ניצחון האמת מחוללת את המפנה, אל מול נחישות כזו גם מנגנון חזק אינו יכול לעמוד, ומתחיל עידן הפיכחון. אין כאן מפנה מוגמר שיושלם בבת אחת, אלא תהליך מתמשך, רב שנים. דוקא משום כך קשה להתמיד בו לאורך זמן וללא שרואים בו פירות מיידיים. אברהם אבינו מקדיש את חייו להובלת המפנה המתבקש ולהנחלתו לעולם כולו. בהבקעת החומות סולל אבי האומה את הדרך, ומכאן ואילך זהו תהליך "אל-חזור", להמשכתו נרתמו בניו ובני בניו לאורך דורות רבים: "והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וכו".

בנוסף לסכנה האישית הכרוכה בכך יש לשליחות ולהתמסרות של אברהם מחיר רוחני אישי כבד. ההוראה לאחרים באה על חשבון ההתפתחות האישית. בהתמסרות לה מוותר אברהם, ביודעין, על הגעה למדרגת הנבואה המירבית שזכה לה חנוך. אברהם מודע לכך שרק התמסרות מירבית תיצור את המיפנה ותכניס את העולם לתחילתו של עידן חדש "עידן הפיקחון". על מסירות זו זכה אברהם במתת אלוק-והוכתר בתואר האלקי הייחודי "אברהם אוהבי": "הורה בזה כי נפלאות אהבת ה' לאברהם אבינו ע"ה על שלימד דעת את העם וקירבם לעבודתו, והיא שעמדה לו יותר מכל מעשה הטוב וזכות הנפש אשר היה לו לעצמו, כי באמת גם לפניו היה היו יחידי סגולה אשר ידעו את ה' ודעת דרכיו יחפצו וכו' ומי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקותו בה' נתפרדה החבילה וכו', חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום וכו', 'ואיננו כי לקח אותו אלוקים'(בראשית ה' כ"ד). ולא מצינו באברהם אבינו ע"ה שנזדכך עפרוריותו כל כך. אך לא מצד הפחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא, כי אם אברהם אבינו ע"ה היה עושה כאשר עשה חנוך להתבודד עצמו מחברת בני אדם התעלה גם הוא להיות ממלאכי א-ל.

ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחוכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים חטאים ומכעיסי ה', כמקרה אשר קרה לדורו של חנוך ודור המבול. הנסיון הזה לימד אותו כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו, למען רבות כבוד ה' למעט את מורדיו ולהרבות עבדיו ויודעיו. כי מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי מעלה, הלא ה' בורא וממציא כהנה וכהנה חדשות לבקרים. ואם כה יעשו יחידי סגולה בכל דור, ימצא אחד מני אלף קודש לה' ורוב העולם מקולקל, הארץ תשם מרעת יושביה וחפץ הבריאה תשארה מעל" ("פיתוחי חותם" בהקדמה לשו"ת "חת"ם סופר" יורה דעה").

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. וואו
    (22/10/2007)
  2. זה ארוך מידי לאינטרנט
    (22/10/2007)
    בלי לפגוע בכבוד הרב
  3. חבל, נראה מעניין
    (28/10/2007)
    ארוך מדי,חבל דווקא הנושא והכותב נראים מענינים
יום שבת', ט"ז כסלו התש"פ 14.12.2019
פרשת וישלח
כניסה: 15:56 | יציאה: 17:26
הצטרף לרשימת התפוצה
אירועי המגזר
<דצמבר, 2019>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031 

כל הזכויות שמורות ל''עט תקשורת'' | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | תרבוש-פורטל תרבות ונופש למגזר הדתי | מדינט-פורטל בריאות ורווחה| הפוך לדף הבית | RSS