האם לנהל סכסוך גירושים בערכאות משפטיות שונות בלי להיות מיוצג על ידי עורך דין הוא צעד נבון? הרב שלמה שפירא, דיין בית הדין הרבני הגדול, קבע לאחרונה כי אמנם ייצוג עצמי הוא לגיטימי וחוקי, אך אינו מומלץ, ומערים קשיים משמעותיים בפני בית הדין. קביעה זו ניתנה בהחלטה אותה נתן לאחרונה הרב שפירא במסגרת דיון בערעור שהגיע לפתחו של בית הדין הגדול.
הערעור הוגש ע"י גבר, שנמצא בהליך גירושים מאשתו, על החלטה שהתקבלה בבית הדין אזורי, ועניינה מחלוקת על רכוש בין בני הזוג. בעוד הגבר יוצג על ידי עורכי הדין ארתור שני ורונית א' זיסמן, האישה בחרה לנהל את ההליך לבדה ולייצג את עצמה.
הרב שפירא קבע, כבר בתחילת הדיון, כי האישה לא הגיבה לטענות שבערעור במישרין, ולא הציגה משנה סדורה בתגובתה. לדברי הרב שפירא, טעות זו יכולה הייתה להימנע, לו הייתה האישה מיוצגת על ידי עורך דין. הרב הוסיף, כי זכותה המלאה של האישה לנהל את ההליך בעצמה, אך הניסיון מלמד שבמקרים רבים קל יותר לסיים הליך משפטי בתוצאה צודקת, ולא פחות חשוב מכך – מהירה, כשהצדדים מיוצגים.
עוד הסביר הרב, כי כאשר אדם אינו מיוצג, על בית הדין מוטלת משימה לא פשוטה. מצד אחד ביה"ד ינסה להיות לפה לצד שאינו מיוצג בהליך, אך מצד שני, עליו להיזהר מאד ממראית עין כאילו בית הדין טוען את טענות הצד הלא מיוצג, דבר שעלול להביא לאי נראות של צדק. "על בית הדין להשיא עצה נכונה, שתיטיב עם שני הצדדים בהיבט של עשיית הצדק, מהירותו ומראיתו, ולהמליץ, במקרים המתאימים, שלא לבחור בדרך זו של העדר ייצוג", דברי הרב שפירא.
גם להיבט הכלכלי התייחס הרב שפירא בהחלטתו. הוא הסביר, כי בית הדין הרבני הגדול נוטה יותר לחייב בהוצאות, מאשר בבתי הדין האזוריים, ואף נוהג להתנות את שמיעת הערעור בהפקדת ערובה להוצאות, שייתכן שייפסקו.
במקרה זה, קבע הרב, על האישה יוטל חיוב בהוצאות. "אם בטוחה המשיבה בצדקתה, גם החשש מחיסרון הכיס שייגרם על ידי שכירת עורך דין אמור להטריד את מנוחתה פחות מאשר שהוא מטריד אותה בדיונים בבית הדין האזורי. רצוי שתסתייע במייצג שיביא את טענותיה לפני בית הדין באופן שזכויותיה יישמרו, ומבלי שבית הדין עצמו יצטרך להיות לה לפה, מה שעלול להיראות כפגיעה בזכויותיו של המערער", דברי הרב שפירא.
לבסוף פסק ביה"ד הגדול כי ערעורו של הגבר, באמצעות עו"ד שני וא' זיסמן, יישמע, בכפוף להפקדת ערובה להוצאות בסך 10,000 שקלים.
לגבי בקשותיה של האישה מבית הדין, כי ייתן הוראות שמטרתן לאכוף את החלטות בית הדין האזורי, קבע הרב שפירא, כי אכיפה של החלטות אלו אינה בסמכותו, וכי עצם הפניית בקשות מסוג זה לבית הדין הרבני הגדול, גם היא תולדה של היות האישה לא מיוצגת ולא בקיאה בסדרי הדין. "מייצג הבקיא בסדרי הדין היה מגיש בקשות כאלה מן הסתם לבית הדין האזורי עצמו ולא לערכאת הערעור", דברי הרב שפירא.
פסק הדין הותר לפרסום בכפוף לשמירה על סודיות הצדדים.
