היא רוצה כלב.
בכלל, היא משוגעת על בעלי חיים וכל יום מצטערת שהיא לא גרה באיזו חווה או ג'ונגל.
היא רוצה כלב ואנחנו גם רוצים אבל לא מרגישים בשלים למחויבות.
העניין המרכזי הוא שהיא לא רק רוצה אלא גם מבצעת.
אנחנו נכנסים למקלחת ונופל עלינו פתק: "אמא ואבא אני מתחננת לכלב"
אני פותחת את הארון קופץ לי משם עוד מכתב: " פליז תביאו לי כלב! " אני פותחת את הפח קופץ לי משם כלב.
ניסינו לפנות לצד הרציונלי שבה והסברנו שהוא עושה פיפי בבית, שצריך לעשות לו חיסונים. והיא החלה במחקר שלה, צפתה באינספור סרטוני אילוף לצרכים, הכינה טבלה מי מוריד את הכלב ומתי ואף מצאה וטרינר במחיר עלות.
ניסינו לפנות לצד הרגשי שבה והסברנו שהוא יהיה מסכן בטח עדיף לו בית עם גינה והיא מצדה עשתה לנו רשימה של משפחה חברים ומכרים שמגדלים כלב בדירה שמאושר מהחיים והם ממנו.
חשבנו שמצאנו פתרון ורשמנו אותה לחוג אילוף כלבים שתקבל את המנה השבועית של כלב ותחזור הביתה עם פחות חפירות אבל היא מספרת לחברות שלה שכשהיא תסיים את החוג בהצלחה אנחנו נבין עד כמה היא מוכנה וכשירה לקבל כלב הביתה.
בקיצור, הילדה לא מתייאשת. נוקטת פעולות, חדורת אמונה, לא נופלת רוחה ולא רפות ידיה היא מאמינה באמת ובתמים שהדבר יקרה, אם לא מחר אז מחרתיים.
כולנו מחפשים השראה בכל מקום, בגדולי אומה, במורי דרך בפתגמים וסדנאות, הולכים לריטריט בטבע ומחכים לשקיעה אבל ההשראה האמיתית נמצאת אצל הילדה שלנו בת השבע.
