אליעזר שפר עמד בתפילת נעילה בבית הכנסת בברוקלין כשפרצה מלחמת יום הכיפורים ומיהר לעלות על טיסה ולהתייצב לשירות עם רכב מגוייס טרנזיט של סיפולוקס עמוס במתקני זיהוי חללים. ארבעים שנה אחרי נזכר שפר בימים הקשים ובשניים מהנופלים: הקיבוצניק בארי חזק ז"ל וחסיד ברסלב אלתר הורוביץ ז"ל.
אליעזר שפר 09/09/2013
בעודני עומד בתפילת נעילה בבית הכנסת בברוקלין, ניו יורק החלו ההתלחשויות אודות המלחמה שפרצה בישראל והחלו להגיע השמועות הראשונות על המחזות והחזיונות הקשים של חיילים ישראלים כאשר ידיהם מורמות מעל ראשיהם מובלים לשבי המצרי.
במוצאי יום הכיפורים, מיהרתי לנמל התעופה קנדי וליד הדלפק של חברת אל על כבר עמדו עשרות רבות של ישראלים שהפצירו באנשי אל על לעלות לטיסה הראשונה לישראל. ואמנם, למחרת היום חזרנו למדינת ישראל שהיתה שרויה בעיצומה של המלחמה.
כמו רבים אחרים, מיהרתי להתייצב במפקדת החטיבה שכבר נלחמה בסיני ולא היה מי שיגייס אותי. ועל כן נסעתי לבסיס הרבנות הצבאית הראשית ביפו שהסכימו לגייס אותי ולאחר שהעמידו לרשותי רכב מגוייס טרנזיט של סיפולוקס, העמיסו עליו ציוד לפינוי ולזיהוי חללים ויצאתי למסע לתוך שדות הקרב כדי להגיע למתקן החללים במחנה בלוּזָה. בעצה אחת עם הרב גד נבון, הרב הראשי לצה"ל, ציידו אותי גם במסרטה ובמצלמה כדי לתעד את תהליכי הפינוי והזיהוי של החללים.
לאחר חצות, הגעתי למתקן החללים, ולנגד עיניי התגלה המחזה הנורא והאיום של רבים מחללי המלחמה שצוותי החברא קדישא של צה"ל עסקו בזיהוי שלהם יומם ולילה והעבירו אותם לקבורה זמנית בבית העלמין הסמוך לקיבוץ בארי.
מכאן ואילך, נלוויתי אל החוליות של חברא קדישא הצבאיות שעסקו במסירות נפש בפינוי החללים משדות הקרב, בזיהוי המקצועי שלהם ובהבאתם לקבורה. וכל זאת, בעיצומה של המלחמה, כאשר יומם ולילה מובאים ההרוגים למתקני החללים שהוקמו במספר אתרים בסיני וגם ברמת הגולן.
בכל הימים והלילות שעשיתי במחיצתם של חוליות החברא קדישא, התפעלתי ממסירות הנפש שלהם, מהמומחיות בפינוי חללים מתוך טנקים ונגמ"שים שרופים ובהקפדה רבה על זיהוי כפול ומכופל של כל אחד ממאות החללים.
בעבורי, זו היתה חשיפה ראשונה למחזות הנוראים הללו של המוני חללים. וכל אימת שתקפה אותי חולשת הדעת, חזרתי להתפעל מגבורת הנפש של אנשי החברא קדישא וקיבלתי על עצמי לעודד אותם בדברים. בליל שבת, שרנו יחדיו בבונקר בבלוזה את הזמר של רבי אהרן הגדול מקרלין "קה אכסוף נועם שבת".
את הסרטים והתמונות העברתי לאחר המלחמה לרבנות הצבאית הראשית, שהשתמשו בהם כדי להדריך את חיילי החברא קדישא. ואילו המראות הנוראים ליוו אותי שנים רבות.
אני מבקש לשתף אתכם בשני סיפורים מאותם הימים:
לזכרו של בארי חזק – משורר ולוחם
במלחמת יום הכיפורים, התבקשתי על ידי מנהלי מוסדות החינוך של חסידי קרלין סטולין לסייע להם בהפשרת התקציבים שאושרו להם ומתעכבים באגף התקציבים של משרד האוצר בגלל הביורוקרטיה.
מאחר ולא הכרתי את הפקידים הבכירים באגף התקציבים, הלכתי לאורך המסדרון של משרד האוצר כדי לראות אם ישנם שלטי דלתות עם שמות המוכרים לי. להפתעתי מצאתי את השם בארי חזק.
הקשתי על הדלת ונכנסתי לחדר. ואומנם, היה זה בארי חזק שהכרתיו מהשירות בצנחנים כקצין נועז שהתבלט בקומתו ובהדרו ובמיוחד בתכונות ובמידות הטובות שלו בעזרה לפקודיו ובנועם הליכותיו.
שמחנו שנינו על הפגישה המקרית ובו במקום טיפל בבקשתי והפשיר את התקציב במלחמת יום הכיפורים (1973).
נלוויתי למשאית עמוסה בחללים שיצאה ממתקן החללים בסיני לשם קבורתם בבית הקברות הזמני ליד קיבוץ בארי בנגב.
היה זה בחול המועד סוכות, וצוותי הזיהוי של חברא קדישא הצבאית עסקו יומם ולילה בזיהוי החללים ובהבאתם לקבורה זמנית בהלוויה לקבוצות של עשרה חללים יחדיו. בעודני עומד במקום, שמעתי את ראש חוליית הזיהוי קורא בקול רם את המספר האישי מהדיסקית של החלל. היה זה מספר אישי מהמחזור של בני הקיבוצים שהתגייסו לגדוד 890 בשנת 1963. לאחר מכן הקריא את השם: בארי חזק.
נחרדתי והזדעזעתי לראות את האיש הנפלא הזה מזוהה כחלל והפצרתי בראש החוליה לאפשר לי לקיים בעבורו הלוויה אישית ולא קבוצתית.
לאחר שנענה לבקשתי, וקיימנו הלוויה אישית לבארי חזק ואמרתי עליו קדיש וא-ל מלא רחמים לנשמת בארי הי"ד בן אברהם, ביקש ממני יעקב צ., אברך חסידי, במקורו מהעיר טבריה לברר אצלי מדוע ביקשתי הלוויה אישית עבור הבחור מקיבוץ אפיקים. השבתי ליעקב: "בארי חזק היה צדיק".
באחד הימים, הוזמנתי על ידי יהודה עצבה להשתתף בתוכנית של רדיו מורשת לקראת יום הכיפורים וסיפרתי את סיפורו של בארי חזק מבית העלמין הארעי ליד קיבוץ בארי.
עם שובי הביתה, הגיע טלפון מטוביה בן חיים, המתגורר במושב בית גמליאל שסיפר לי בהתרגשות על המחזור שלו לימים נוראים, שהוסיף לו דפים נוספים הכוללים שירי לוחמים שנפלו במלחמות ישראל ושיר הפתיחה במחזור יום הכיפורים הוא שירו של בארי חזק הי"ד. השיר נפתח במלים: "ריבונו של עולם" ומסתיים במילה "קדיש". לקריאת השיר, הקלק: http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=177&wrkid=2836
הסיפור השני הינו על אלתר הורביץ: מזריחה עד שקיעה על הנגמ"ש השרוף
הרב שמואל הורביץ – אביו של אלתר הורביץ ז"ל
את אלתרק'ה הורביץ, הברסלבי הירושלמי הכרתי בנעוריו כאשר היה בא עם אביו הר' שמואל הורביץ להתפלל בתפילת יום הכיפורים ליד הציון של הרשב"י במירון.
ברבות השנים, הופתעתי לראות אותו לובש מדי צה"ל ומתאמן בריקוד מירוני עם בקבוק על ראשו על הדשא במחנה מטכ"ל ליד הלשכה של הרב הצבאי הראשי באותם ימים – הרב שלמה גורן זצ"ל.
כאשר הגעתי במלחמת יום הכיפורים למחנה בלוזה, פגשתי את אלתרק'ה שפיזם לעצמו לחנים של חסידי ברסלב בתפילת יום הכיפורים ולמחרת השבת נלוויתי אליו לחוליה שהוטל עליה לפנות את החללים מהנגמ"ש השרוף בסמוך למוצב בודפשט.
מכיוון שהיה חשש שישנם עדיין פגזים חיים בתוך הנגמ"ש שכוסה כל כולו בחול, משום שהיו בו פגזי תאורה שהאירו את השטח בעיצומה של המלחמה, הזעיקו למקום חבלן צבאי שפסק שלא ניתן לפנות את החללים מהנגמ"ש אלא אם כן יזמינו הליקופטר.
לאחר שקצין החבלה הלך לדרכו, הודיע אלתרק'ה הורביץ שיש לו רעיון איך לפנות את החלל מהנגמ"ש בלי הליקופטר ובהדרכתו הביא למקום בול עץ ארוך שעל קצהו הושיבו את אלתרק'ה והעלו אותו על ערימת החול שכיסתה את הנגמ"ש יום שלם. בשיאו של החום במדבר סיני ישב אלתרק'ה מעל גבי הנגמ"ש ופינה את החול בידיו עד שגילה את החלל הראשון וראה שאין פגזים חיים במקום.
מדי פעם, העברנו לו באמצעות הקרש מימיה עם צינורית לשתיה כדי שידיו תהיינה פנויות. עם שקיעת השמש החל הפינוי של החללים והזיהוי שלהם. אלתר הורביץ ז"ל נפטר צעיר לשנים ועל זה דווה לבנו.
חיילי חברא קדישא של צה"ל בהלוויה של חללי מלחמת יום הכיפורים שנקברו זמנית בבית העלמין ליד קיבוץ בארי, לשם זיהוי וודאי של החללים השתמשו, בין השאר, בצילום שלהם עם מצלמה מסוג פולוריד שניתן היה לפתח במקום את התמונות ולפי הצורך לצרף אותה למסמכים ולתעודות שנמצאו בכיסי החלל.
בתחילת המסע עם חוליות חברא קדישא, "ההומור השחור" שלהם נשמע לי חריג ומוזר, אך ברבות הימים למדתי לדעת שההומור הזה שומר על היציבות הרגשית שלהם.
בקשתי:
אם אתם מזהים את אנשי החברא קדישא – אנא הודיעו לי שמותיהם.
אם יש לכם תמונה של אלתרק'ה הורביץ ז"ל נא שלחו לי לדוא"ל: unisyn@actcom.net.il
