שער הביטחון – בין אמונה לאימון אישי

היום הראשון של שארית חיי

בת שבע גדלה בבית חב"דניקי יוצא דופן, אביה היה איש צבא קבע שפיתח קריירה צבאית בעידודו של הרבי מליובאוויטש והנחיל לילדיו ערכים של אהבת הארץ, אהבת התורה, ואהבת העם. בגיל 19 נישאה בת שבע. "באותן שנים האפשרות היחידה להמשיך ללימודים גבוהים הייתה בסמינר למורות, מה שלא רציתי ובכדי לברוח מזה התחתנתי" מספרת בת שבע ומעדכנת שכבר בגיל 29 הייתה אם לשישה ילדים. "חייתי כפי שציפו ממני והלכתי בתלם" היא מסבירה.

אך לאחר הלידה השישית דברים החלו לחרוק, בימינו היו מאבחנים דכאון לאחר לידה אך בסביבתה הייתה מקובלת התפיסה על פיה: אם לא מדברים על זה – זה לא קיים, הבית תפקד יפה כלפי חוץ אך בפנים היה שבר.

נקודת המפנה הגיעה ממקום לא צפוי, בת שבע פגשה חברה לעבודה שבמחווה של רצון טוב שאלה לשלומה: "כנראה שלא יכולתי להכיל זאת יותר ושתפתי אותה בקשיים. היא הפנתה אותי לטיפול רגשי, זה לא היה מקובל באותן שנים ונחשב לאות קין. באותה תקופה שאלתי את עצמי: של מי החיים האלה? מה אני עושה פה? חייתי בחוסר מודעות, בלי שום חיבור פנימי למי שאני, למה שאני אוהבת לעשות, מתאימה את עצמי למשהו חיצוני. המטפלת אמרה לי בקול דברים שלא העזתי לומר לעצמי: לא טוב לי בזוגיות ועם עצמי, זו הייתה נקודת המפנה בחיי".

לשבור בכדי לבנות

מכאן והלאה החלה בת שבע תהליך פנימי אותו היא מתארת כ"גיל ההתבגרות המאוחר שלי" ובמהלכו כל תחום בחייה עבר בדיקה מחודשת ואף התחום האמוני: "התהליך שעשיתי באותה תקופה הוא מבחינתי חזרה בתשובה. רציתי לגלות את האמונה ללא קשר לחינוך שקבלתי עד כה, ובפעם הראשונה בחיי בחרתי בעצמי בקב"ה. החיים באותה תקופה לא היו פשוטים שהרי המציאות משקפת את העולם הפנימי שלנו: כשאתה בכאוס זה מה שהחוץ חווה ממך ומשיב חזרה אליך. זה מתחיל מלשבור ולאחר מכן להתחיל לבנות מחדש, המשבר הכרחי לצורך ההתפתחות".

השותף היחיד שנשאר לי הוא הקב"ה

- פרסומת -

לאחר גירושיה נקלעה בת שבע לקשיים כלכליים, אבדה את ביתה וחסכונותיה ונותרה עם חובות כבדים: "חוויתי מציאות חיים מטורפת לחלוטין של הישרדות, להלוות מכאן בכדי להחזיר חוב לשם. לא סיפרתי לאיש, גם לא למשפחה בגלל הבושה: מה יגידו עלי, עדיין הייתי תחת המסווה שאצלי הכול בסדר. השותף היחיד שנשאר לי הוא הקב"ה, אני זוכרת את עצמי אומרת תהילים בכל רגע פנוי, זה הדבר היחיד שיכולתי להיאחז בו".

השגחה פרטית היא לא נס

התקופה המטלטלת שחוותה העמיקה בקרבה את ההכרה במקומה של ההשגחה הפרטית בחייה: "קשה לי לומר שהיה לי בטחון באותה תקופה אך כל חודש ראיתי השגחה פרטית. אני זוכרת לילות נטולי שינה בהם תכננתי כיצד אחזיר חובות ולבסוף, יומיים לפני סוף החודש מגדל הקלפים קרס אך ברגע האחרון הדברים היו מסתדרים, אבל ממש לא כפי שתכננתי". בת שבע פגשה אנשים שסייעו לה להיחלץ מחובותיה וגיבשה תובנות: "התחלתי להבין שהשגחה פרטית היא לא נס ושכל דבר בחיים שלנו מנוהל על ידי הקב"ה ולא על ידי. בהתחלה זה לא שינה את ההתנהלות הרגילה שלי, אך בהדרגה התחלתי לצאת מהחשיבה האוטומטית ולהבין מהו התפקיד שלי בעולם, במה אני יכולה להשפיע, ומה המקום של הקב"ה בעולם שלי. שם התחיל השינוי הגדול: התחלתי לשחרר, מבן אדם שמתנהל מתוך חרדה כלכלית הפכתי לאדם בוטח ורגוע".

היא מספרת בהתרגשות על המעשרות אותן הקפידה לתת למרות מצבה הכלכלי הקשה: "סיגלתי לעצמי את נושא המעשרות, הייתי נותנת במסירות נפש של ממש. אמרתי לעצמי: אם משהו מושיט יד את נותנת לו, לא עושה שום חשבונות כפי שאת לא רוצה שיעשו אתך חשבונות. הרבי מליובאוויטש אומר שאתה בוחר כיצד אתה רוצה לחיות עם הקב"ה: אתה יכול לחיות עימו בתוך הטבע או מעל הטבע. מידה כנגד מידה, באופן שאתה מתנהג כך נוהגים בך, הרגשתי את זה במוחש".

לוותר על שליטה בכדי להגיע למידת הביטחון

לפני כשנתיים החלה בת שבע ללמוד באופן מעמיק ועצמאי את שער הביטחון מתוך ספרו של רבנו בחיי "תורת חובת הלבבות". "הרבי מליובאוויטש כשהיו פונים אליו בבעיות מתחומים שונים, היה ממליץ ללמוד את שער ביטחון ואפילו כמה פעמים". הלימוד האינטנסיבי הביא אותה למסקנות משמעותיות בכל הנוגע לאמונה וביטחון: "הייתה לי אמונה אבל רציתי שהקב"ה יעשה את הדברים כפי שאני חושבת שצריך, שיספק את מה שאני רוצה. למעשה מי שאחראי זו אני. מכאן מגיע הפחד מכישלון, אנחנו חושבות שהתוצאות תלויות בנו. ברגע שאני מניחה בידיים של הקב"ה את כל החיים שלי הוא ינהל אותם באופן הטוב ביותר. זה דורש ממני לוותר על הצורך בשליטה לטובת הביטחון. אני מבקשת מהקב"ה משהו אבל מבטלת את רצוני כיצד יתנהלו הדברים".

אמונה משנה תודעה

כאשר פוטרה בת שבע מעבודתה כמנהלת משרד החליטה לעסוק באימון לפרנסתה: "החלטתי שמעכשיו אעבוד רק כמאמנת וכמאבחנת אסטרולוגית עפ"י הגישה היהודית. הקב"ה ידע שלבד לא יהיה לי אומץ להתמקד באימון ולכן זרק אותי למים ואכן התחלתי לשחות".

הקורונה תפסה את בת שבע כשהיא מוכנה נפשית: "תנאי החיים שלי לא השתנו: איין לי בית, חסכונות וביטחון כלכלי. כשהגיעה הקורונה וכולם נכנסו לדרמה אמרתי לעצמי: זה סיפור חיי, אולי כל מה שעברתי בעשר השנים האחרונות הכין אותי לנקודת הזמן הזו. החלטתי למסור שיעורים בנושא שער הביטחון לנשים שמתעניינות. אני שאיין לי ביטחון גשמי בחיי אבל רכשתי בטחון רוחני מאמינה שאמונה משנה תודעה. דווקא בעת הזו, זה יותר רלוונטי מאי פעם. מה נשאר בטוח בחיינו? כל מה שהכרנו השתנה: אי אפשר לנסוע לחו"ל, עורכים חתונות בחצרות בתים, עיסוקים רבים נכחדו מהעולם, דברים שנראו כל כך בטוחים נעלמו".

מקבוצת למידה בודדת שהקימה בווטסאפ, פיתחה בת שבע מערכת לימודית ענפה הנותנת מענה למגוון נשים ללא קשר ליכולותיהן הטכנולוגיות ולמגבלות הקורונה: "פתחתי קבוצת ווטסאפ ללמידה שבה אני מעלה מידי יום שיעור קצר, למידה במנות קטנות. נשים שמעו והעבירו מפה לאוזן, הקבוצה התמלאה במהירות ונוצר צורך לפתוח קבוצות נוספות. התלמידות מגיעות ממגזרים שונים: נשות טיפול, חרדיות, מגזר דתי לאומי, נשים שאינן דתיות, מבוגרות, צעירות, נשים שלומדות עם הבעלים או עם חברות. כיום ישנן 18 קבוצות ווטסאפ שבהן כ-5,000 תלמידות. למי שאיין ווטסאפ פתחתי רשימות תפוצה דרך המייל ויש גם אפשרות להקשיב לקובץ שמע בטלפון".

בין חיסון לחוסן נפשי

על החיבור הייחודי של שער הביטחון לנשים מספרת בת שבע: "בעבר הבעל יצא לעבוד והאישה גידלה את הילדים. כיום נשים עובדות, מקימות עסקים ומשלבות בין קריירה למשפחה. שער הביטחון עוסק במערכות יחסים, סדרי עדיפויות בחיים, מיצוי יכולות, והתנהלות חברתית. נשים זקוקות לשער הביטחון ממש כמו גברים".

מכאן עלה הרעיון לכתוב ספר שינגיש את שער הביטחון לכמה שיותר נשים: "הציעו לי לכתוב בלשון זכר כך שקהל היעד יכלול גם גברים ולא הסכמתי, יש מספיק ספרים לגברים. לי יש עניין להגיע לנשים בשפה שלהן ובעזרת דוגמאות מהחיים שלהן על מנת שתכנסנה את התכנים לזוגיות, לגידול הילדים, ולניהול הקריירה. בימים אלה יוצא לאור הספר "90 ימים למנוחת הנפש" ובת שבע מתכננת להרחיב את ההוראה ולהקים מדרשה. "הקורונה תגמר ויהיו דברים אחרים" מסכמת בת שבע. "הקב"ה רוצה שנחפש אותו והתמודדויות תמיד תהיינה. כשאת בונה חוסן אישי זה כבר לא משנה מה קורה סביבך, הרעיון הוא לא להתמודד עם המציאות אלה עם עצמך".