אצלי זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון.
בדיעבד, כל השבילים הובילו אותי לסטיילינג;
גדלתי בבית אסטטי עם הורים מטופחים,
הייתה בי היצירתיות שהתבטאה בהרבה תחומים אחרים, אבל החוש האופנתי שלי היה חבוי עמוק עמוק בפנים.
בתור נערה מתבגרת, הייתי נראית שונה מאוד מחברותיי לשכבה וסיגלתי לעצמי דפוס חשיבה מוטעה (בדיעבד) שאם אני נראית שונה אז כנראה משהו בי לא בסדר, ואם משהו בי לא בסדר אני צריכה להסתתר ולהתחבא, וזה מה שעשיתי. עטיתי על עצמי את כל הבגדים הכי רחבים שיש, הצטיידתי במגוון שלים, וכך הייתי מגיעה כל יום לבית הספר- "כאוהל מהלך".
ההתכנסות פנימה לא התבטאה רק בחיצוניות "המסתתרת", אלא גם בביישנות אין סופית, מעין פחד מעצמי. לא היה לי נוח בעור שלי.
כך העברתי את שנותיי עד לסיום הלימודים.
ואז, גיוס לצבא.
תתארו לעצמכן אותי, אישה שלא אוהבת את עצמה, מנסה להסתדר עם מדים צבאיים, הבגד הכי לא מחמיא ביקום. אבל בכל אופן לא ויתרתי על החצאית ! כולם היו צוחקים עליי שאני יוצרת לעצמי "פתחי אוורור".
בשבת הראשונה שחזרתי הביתה לא רצתי לתופרת, לא היה טעם להצר ולסדר, כי גם ככה שום דבר לא החמיא לי ובמיוחד לא מדים.
ואז… הסתיימה הטירונות!
והתחלתי בשליחות שלי בתור מורה חיילת. השתבצתי ללמד עולים חדשים מאתיופיה בעיר רמלה-לוד.
איתי בדירה היו עוד חיילות מאזורים שונים, בנות בסגנונות שונים, ומשהו בי התחיל להיפתח.
ראיתי צבעים שונים, שילובים, בדים, סגנונות לבוש ולאט לאט הבנתי שאפשר גם אחרת.
שזה שאני נראתי אחרת זאת לא אשמתי, אני פשוט צריכה לדעת איך לעבוד עם עצמי. הקב"ה לא טעה, הוא יצר יצירה מושלמת שפשוט צריכה להיות מודעת לעצמה ולדעת שיש הרבה דרכים להיות הגרסה הנכונה שלך.
אהבתי מאוד להסתובב בשווקים בעיר, ליהנות מהמגוון ולקבל השראות.
התחלתי להתלבש שונה אבל עדיין לא הבנתי למה, כמה ואיך.
העלילה מתפתחת
יום אחד באחת מנסיעותי ברכבת פגשתי את הצדיק שלי, בעלי היקר שיחייה מאיר מירון שממש האיר את חיי.
זכיתי בבעל חוש אופנתי מפותח, וכשהיינו חברים היה קונה לי בגדים ופשוט אומר לי תנסי! ההבנה שיש בגדים שמתאימים לי התחילה לרקום עור וגידים; מדדתי, ניסיתי, התייאשתי – וניסיתי שוב!
סיימתי את השירות הצבאי, התחתנתי עם אהובי והתחלתי ללמוד במכללה להוראה. משהפכתי לכלה ההתעסקות המרובה עם מטפחת ראש נכנסה אף היא לתמונה. מצאתי עצמי יוצרת כל מיני קשירות מעניינות ומקבלת על זה מחמאות מחברותיי הסטודנטיות.
בשלב זה הרשתות החברתיות היו כבר די מוכרות וגם משם התחלתי לשאוב השראה. בדיוק באותו הזמן נפתחה במקום מגוריי חנות קטנה עם בגדים צנועים שלגמרי פתחו לי עוד כיוונים ושילובים. בהתחלה נורא התביישתי להתלבש בסגנון שונה, מהפחד מה יגידו ומה יחשבו. אבל גם בזה הסטייליניג עזר לי.
ה-"הארה"
אתן מכירות את הימים האלה שאתן ממש רואות את הנורה שנדלקת לכן בצד הראש כמו בסרטים המצויירים? מעשה שהיה כך היה..
הסתובבתי באחד מהקניונים הגדולים (מקום הבילוי האהוב עליי) ונכנסתי לחנות נעליים, מצאתי את עצמי נקלעת לשיחה בין שתי נשים שהתלבטו איזו נעל לבחור. ייעצתי להן מה לבחור ובכלל לא שמתי לב שכל אותו הזמן המוכרת בחנות צופה בי ומחייכת. הלקוחות קנו את הנעל ויצאו. המוכרת הסתכלה עליי שניות ארוכות, ואמרה: "את חייבת לעשות עם זה משהו, עם האהבה שלך וההבנה שלך בסטיילינג". כבר באותו יום בדרך ברכבת מתל אביב לקריות שם הבמה שלי "דוסיתשיק" הומצא. ביום למחרת התמונה הראשונה שלי עלתה לפייסבוק ויחד עם הפרגון המתמיד של העוקבות שלי, הלמידה לעומק של כל תחום הסטיילינג והיישום שלו בחיי היום יום שלי, הגעתי להיות מי שאני כיום – אישה שאוהבת את עצמה ובטוחה בעצמה בכל מידה. רעיה ואם טובה יותר.
הרבה דלתות נפתחו לי בעקבות השינוי הפיסי והנפשי שלי.
לא פחדתי לבקש דברים, לא הפסקתי לקבל תפקידים חדשים והעולם פשוט לא מפסיק לחייך אליי.
בזכות הסטיילינג הבנתי והזכרתי לעצמי ש:
אני אישה! עם כל המשתמע מכך.
כל אחת יכולה להיות המאה אחוז של עצמה!
זה לא תלוי בנתונים הפיזיים!
מ-ו-ד-ע-ו-ת זה המפתח לשינוי שהרבה חפצות בו!
יש קשר ישיר בין הנראות החיצונית להרגשה הפנימית.
אנחנו הולכות לצאת למסע שלא עולה כסף, אבל אתן תרוויחו בו הרבה!!!
בעיקר את עצמיכן!
חפשו דוסיתשיק סטיילינג צנוע
בפייסבוק או באינסטגרם
