המסמך גם קובע שלמרות שרוסיה מנצלת את נסיגתה של ארה"ב להתבסס באיזור ולמרות שאין ספק שהיא הפכה לשחקן מפתח, להחלטות שמתקבלות בוושינגטון לגבי המזרח התיכון פוטנציאל השפעה גדול יותר מאלה שמתקבלות במוסקבה. כך למשל, לאחר הבחירות שם, למדיניותה של ארה"ב כלפי איראן כמו גם יחסיה עם טורקיה וסעודיה – סוגיות ששני המתמודדים לנשיאות חלוקים עליהן עמוקות – תהיה השפעה עמוקה על יחסי הכוחות במזרח התיכון. לרוסיה לעומת זאת, למרות דימוי העוצמה שהיא מטפחת, אין בעלות ברית טבעיות באיזור ואפילו השפעתה על משטר אסד מוגבלת.
המסמך אינו מתעלם כמובן מהחשיבות של ההסכמים המדיניים של ישראל עם איחוד האמירויות ובחריין השייכות, אשר יחד עם סעודיה ומצרים שואפות לבלום את החתירה להגמוניה של טורקיה ואיראן. ישראל הופכת באופן מעשי לחברה בגוש המדינות האלה. ולכן, מעבר ליתרונות הביטחוניים, המדיניים והכלכליים הפוטנציאליים של ההסכמים המדיניים, הטאבו על 'הנורמליזציה' עם ישראל בעולם הערבי נשבר , ואפשר שגם המחסום פסיכולוגי בקרב מדינות ערב שמנע עד כה את שילובה של ישראל באיזור.
לבסוף, המסמך קובע שלמרות שנראה שהסוגייה הפלסטינית יצאה להפסקת פרסומות, ישראל עלולה לשלם בעתיד מחיר יקר על ניהול סכסוך כושל עם הפלסטינים. הסכסוך ימשיך להוות סוגיה אסטרטגית בעלת חשיבות עצומה לעתידה של מדינת ישראל שבלא ספק ימשיך ליצור אתגרים מתמשכים לישראל
כותבי המסמך הם ערן שישון, עדי לוי ואלכס גרינברג. לקריאת המסמך המלא לחצו כאן.
