סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו…

מה הקשר בין המילה 'סליחה' לימים הנוראים ולפרשיות השבוע? והאם תפילת "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.. אינה כפילות מיותרת? הרב בירנבוים עם התשובות.

הרב שמואל בירנבוים 10/09/2009

הכתוב בתהלים (ל"ד,כ) אומר: "רבות רעות צדיק, ומכולם יצילנו ה'". יש המוצאים בכתוב זה רמז  לקללות שבפרשתנו. הכיצד?

תשובה:  בפסוקי התוכחה שקראנו- תרע"ו (676) מילים, כמניין המילה-"רעות". כנגדן מוזכר כ"ו פעמים שם "הויה" העולה לגימטרייא של כ"ו. המכפלה של כ"ו פעמים כ"ו עולה בדיוק למספר תרע"ו! על כך רומז הכתוב: "רבות רעות צדיק, ומכולם יצילנו ה'"- דהיינו, ששם ה' החוזר  בתוכחה כ"ו פעמים- יציל את הצדיק מתרע"ו מילות הקללה העומדות בסימן-"רעות"!

וחידה חדשה- בסימן הימים הנוראים  העומדים בפתחינו-ונביא קטע העוסק בתשובה-

רמב"ם פ"ב מהלכות תשובה הלכה ב :

- פרסומת -

ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו:

א.   כמה שלבים בתשובה?

ב.  מה הקושי בשלב המודגש?

ג.   נסה למצוא קושי דומה בעניין ראש השנה ויום הכיפורים!

הפעם נביא רעיון שבסיסו שיחה שנתן בכפר הרב ד"ר גרוזמן, לפני כמה שנים:

פרשת ניצבים-לקראת ראש השנה:

לאחר טיול מהנה , שאלתי את אחד התלמידים  לרשמיו מהביקור ותשובתו היתה ,כמקובל בארצנו: "חבל על הזמן!". הוא התכוון לאמר שנהנה מאד, אך אם הייתי מקבל תשובה כזו לפני חמש שנים, הכוונה היתה הפוכה: בזבוז זמן, חבל שנסענו. הדבר מעיד כי שפה משתנית, וביטויים ומילים משנים פניהם עם הזמן. בתחילת מסכת קידושין,  הגמרא קובעת כי לשון תורה לקידושין-לשון קנייה (כי יקח, כמו קיחת השדה מעפרון)ולכן המשנה פותחת בלשון-האשה נקנית. אך לשון  חכמים שונה,כבימינו-לשון קידושין, ולכן בהמשך הלשון היא :האיש מקדש. ישנן מילים רבות נוספות ששינו והפכו פניהן-למשל: "עם הארץ" בלשוננו כינוי גנאי לבור וטיפש, ואף אחד לא היה מתכבד בכינוי זה, אך בלשון תורה: וישתחו אברהם לפני עם הארץ- ובוודאי לא אסף את הטיפשים והשתחווה בפניהם… בספר מלכים ניתן להוכיח שמדובר לא סתם ב"עמך" אלא בחשובי העם.

ומה לזאת ולפרשת השבוע ולתקופה בה אנו נמצאים- תקופת הימים הנוראים? דומה שהמילה המשמעותית ביותר בתקופה זו היא: "סליחה" אותה אנו מבקשים הן מחברינו וגם מהקב"ה, ובעיקר בשיא, בתפילת יום הכיפורים: סלח לנו, מחל לנו ,כפר לנו…- האם אלו מילים נרדפות?

ולכאורה מה יש לבאר במילה זו, ומי לא מבין את משמעותה? אך הבה נבדוק שלושה מקורות בהן מופיעה מילה זו, וניווכח כי העניין לא פשוט כל כך:

א. נפתח במקור אותו אנו מזכירים רבות בסליחות: "סלח נא…ויאמר ה' סלחתי כדבריך"    

   המקור לכך איננו בחטא העגל, כמו שרבים חושבים אלא בחטא המרגלים:   במדבר ,יד:

יא וַיּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד-אָנָה לֹא-יַאֲמִינוּ בִי בְּכל הָאתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ: יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ  וְאֶעֱשֶׂה אתְךָ לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: יג וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-יְהוָֹה וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי-הֶעֱלִיתָ בְכחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ: יד וְאָמְרוּ אֶל-יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזּאת שָׁמְעוּ כִּי-אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה: טו וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר- שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ לֵאמר: טז מִבִּלְתִּי יְכלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת-הָעָם הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם  בַּמִּדְבָּר: יז וְעַתָּה יִגְדַּל-נָא כּחַ אֲדנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמר: יח יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד נשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים: יט סְלַח-נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה: כ וַיּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי  כִּדְבָרֶךָ: כא וְאוּלָם חַי-אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָֹה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ: כב כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים הָראִים אֶת-כְּבדִי וְאֶת-אתֹתַי אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: כג אִם-יִרְאוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבתָם וְכָל-מְנַאֲצַי  לֹא  יִרְאוּהָ:

הקב"ה , כביכול, מתייאש מן העם, רוצה להכותו ולכלותו בדבר, ומשה עומד ומתפלל- מה יאמרו הגויים? ומביא את י"ג המידות ומסיים בבקשה, שאף אנו חוזרים עליה רבות- סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך… והנה הקב"ה עונה תשובה ברורה: סלחתי כדבריך! ולכאורה מצב נפלא -ה' סלח! אך הקב"ה מוסיף: ואולם…כל האנשים…אם יראו את הארץ…וכל מנאצי לא יראוה! כולם עד האחרון שבהם ימותו!! אם כן היכן הסליחה? יכול הקב"ה לומר שאינו מוותר ואינו סולח, וזו זכותו, לאחר כל החטאים הרבים, אך אם קבע שסלח, מדוע הורג את כולם?

נניח לשאלה זו ונעבור למקור נוסף, אף הוא ידוע מאד, ואף הוא שגור על פינו במהלך ימי הסליחות:

ב.     תהלים, פרק כה :

א לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא: ב אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל-אֵבוֹשָׁה אַל-יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי: ג גַּם כָּל-קוֶֹיךָ לֹא יֵבשׁוּ יֵבשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם: ד דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי ארְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי: ה הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי-אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל-הַיּוֹם: ו זְכר-רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: ז חַטּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל-תִּזְכּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר-לִי-אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה: ח טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: ט יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ: י כָּל-אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדתָיו: יא לְמַעַן-שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב-הוּא:

אנו אמנם רגילים לומר את תפילת דוד בלשון רבים: וסלחת לעווננו כי רב הוא, ומבקשים סליחה על עוונות העם כולו. אך הבה נבדוק את ההנמקה לסליחה- "כי רב הוא"-אנו מרבים לעשות עוונות. האם זו סיבה לסליחה? תארו לעצמכם אדם שעבר עבירת תנועה חמורה ונתפש נוהג במהירות 120 קמ"ש, ומבקש רחמים לפני השופט- אם יטען שזו פעם ראשונה, ותמיד נזהר אולי ינהגו בו במידת הרחמים, אך אם יטען כי תמיד נוהג כך, ורק הפעם במקרה נתפש, האם יש סיכוי לוויתור? אם כן מהי טענתנו לסליחה  בכך שרבים עוונותינו-הרי  זו סיבה להחמיר ולהעניש ולא לוותר?

 ונעבור למקור שלישי, והפעם מפרשתנו:   דברים, כט:יז פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ- אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבד אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם שׁרֶשׁ פּרֶה ראשׁ וְלַעֲנָה: יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת-הַצְּמֵאָה: יט לֹא-יאבֶה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָֹה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָֹה אֶת-שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כ וְהִבְדִּילוֹ יְהוָֹה לְרָעָה מִכּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:

לאחר שקראנו את הקללות הרבות, מספרת התורה על איש שלבבו פונה מעם ה' , ולא מקשיב ולא מתרגש כלל מהקללות -"שרש פורה ראש ולענה" וטוען: בשרירות לבי אלך ומצפצף על הכל! מה תגובת ה' לאיש שכזה? לא יאבה ה' סלוח לו…- ומה החידוש, ומדוע שנעלה בדעתנו שהקב"ה יסלח לאחד שמורד בו בחוצפה שכזו?

ראינו שבכל המקורות שהבאנו ובהם בקשת הסליחה, אין העניין מובן וכנראה שיש לבאר בצורה שונה משחשבנו את  בקשת הסליחה. לשם כך נעזר בדברי הרמב"ן : במדבר ,יד:והנכון בעיני כי סליחה הנחת העונש כדברי אונקלוס.

מלמדנו הרמב"ן כי הכוונה בבקשה איננה לוויתור מוחלט אלא להנחה ולהקלה בעונש, ונסביר:

לאחר שעם ישראל חטא בעגל ובעוד חטאים וכעת נכשל בחטא המרגלים, מבין משה את כעסו הגדול של הקב"ה עד שרוצה להשמיד את העם בדבר,ח"ו. משה איננו מבקש וויתור אלא הנחה- לא לכלותם כאיש אחד בבת אחת, אלא "בתשלומים" מעט מעט, ואכן הקב"ה נענה ומוותר על תוכנית ההשמדה. כעת העונש נפרס לארבעים שנה, ולא לכולם, כך שבסופו של דבר אמנם כולם ימותו (ואף משה בכללם), אך העם ימשיך ויתחדש. זו גם בקשתו של דוד- עוונותי רבים מאד, ואם הקב"ה יעניש על הכל בבת אחת לא נוכל לעמוד בכך, ולכן מבקש לפרוס את העונש. מעין זאת ,אנו שומעים מדי פעם על עיריות שונות שמציעות מבצעים לחיסול דוחות חניה, בהנחות ובפריסת החוב. ולפסוק בפרשתנו- אדם כזה שהולך בשרירות ליבו, ואינו מקשיב כלל לדברי התוכחה- עליו אין מבצעי הנחה והקב"ה יעניש אותו בשיא החומרה , כפי שאומר בהמשך-כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא וכ'. אנו מבקשים סליחה מחילה וכפרה ואין אלו מילים נרדפות, והפעם עסקנו בבקשת הסליחה (בעניין הכפרה ישנה מחלוקת אם הכוונה להסרה או לכיסוי, אך כבר הארכנו ודיינו בכך).

ובאותו עניין, אסיים בבקשת סליחה ומחילה אם פגעתי במי מכם במישרין או בעקיפין, ואם לא התייחסתי בכבוד הראוי לדבריכם.

שבת שלום ושנה טובה לכולכם!

שמואל