בימים של מאבק על "צדק חברתי" מזכיר לנו ראובן גפני את סיפורה של אגודת החברים החשאית 'אחוה' שהוקמה בירושלים בשנת 1895 ופעלה בדיסקרטיות בבית הכנסת המערבי "משכן יעקב וישראל" כדי לסייע לתושבים מבחינה כלכלית וחברתית.
ראובן גפני 10/01/2012
אגודת החברים החשאית "אחוה" הוקמה בירושלים בשנת 1895, בידי קבוצת צעירים מבני היישוב הישן והחדש. מטרת האגודה הייתה לסייע בידי חבריה לשפר את מצבם הכלכלי והחברתי, וליצור רשת של עזרה הדדית חשאית בכל תחומי החיים: "לעזור לאותם הצעירים המשתוקקים לעזוב את חיי הבטלה ולהתמסר לחיים של כבוד, להתעסק בעבודה תורנית ומדעית או במסחר ועבודה". חברי האגודה ניסחו תקנות מפורטות ותנאי קבלה מסודרים, והאגודה הפכה בתוך שנים אחדות לשם-דבר בירושלים, אף שפעלה על פי רוב באופן חשאי ומוצנע מן העין. לאחר כמה שנים, הגיעו החברים למסקנה כי בעיית המגורים – כאז כן היום- היא המטרידה ביותר את צעירי ירושלים, והחליטו לכונן שכונה חדשה ומודרנית בשביל חברי האגודה. בתוך שנים אחדות, כבר עמדו על תלם ראשוני הבתים בשכונת "אחוה", הסמוכה לזכרון משה ולמאה שערים.
כבר בשנים הראשונות לקיומה של האגודה, חיפשו חבריה בית כנסת שבו יוכלו להתפלל בצוותא, ומשנבנתה שכונת אחוה, ברור היה לכל כי במרכזה ייבנה בית כנסת בולט ומשמעותי. בתחילה נבנה על המגרש המיועד לכך רק צריף עץ פשוט, אך עד מהרה גויסו התרומות הנדרשות, ובראשן תרומתו של יעקב צבי שיינמן מארה"ב, שבית הכנסת נושא כיום את שמו ואת שם בנו- "משכן יעקב וישראל". טקס הנחת אבן הפינה לבית הכנסת התקיים בל"ג בעומר תרס"ח, ונכחו בו רבנים מוכרים מירושלים ומחוצה לה. ביניהם היה אפילו רבה הקשיש של ירושלים, הרב שמואל סלנט בן ה93, שהיה בשנתו האחרונה וכבר מיעט לצאת מביתו בעיר העתיקה. לצד הרב סלנט נאם בטקס גם הרב יהודה ליב הכהן פישמן-מימון, שזה עתה עלה לארץ, והייתה זו הפעם הראשונה שנשא דברים בפומבי בירושלים.
בשלב הראשון, נבנה במקום בניין אבן קטן, אך עם גידולה של השכונה הורחב בית הכנסת פעם אחר פעם, עד שהגיע לגדלו הנוכחי. בחצרו הקדמית נכרה בור מים גדול, ומעל לדלתו הפנימית קבוע עד היום לוח הזיכרון המקורי לנדבנים, שבו מפורטות התחייבויותיהם של המתפללים במקום:
"לזכרון טוב בהיכל ה', כי זה הביהמ"ד לתורה ולתפילה נבנה מנדבת הישיש כהר"ר יעקב צבי ב"ר ישראל יהודא שיינמאן הי"ו ובעזרת בנו הנדיב כמוהר"ר ישראל יהודא הי"ו מהונם ומכספם, ולזאת יקרא הביהמ"ד על שמם משכן יעקב וישראל והעזרת נשים אהל רבקה, על שם אמו מרת רבקה תנצב"ה. יהיה שמם מבורך וצדקתם תעמוד לעד ויזכו לראות נחמות ציון וירושלים ובבניין בית מקדשנו אמן […] לא ימכר ולא יגאל ולא ישונה ומחויבים גבאי הביהמ"ד […] להעמיד אחד לומר קדיש ובכל שנה ביום היארצייט להתפלל וללמוד משניות וקדיש לעילוי נשמתם"
גם בשכונת אחוה אמור היה בית הכנסת לשמש גם כמקום לימוד תורה. ואכן, עד היום מוקדש לכך חדר קטן וציורי, צמוד לבית הכנסת, העמוס בספרים נושנים מן הרצפה ועד התקרה. החדר מוקדש לזכרו של הרב משה לייב שחור, שהיה אחד הרבנים והמלמדים האהובים ביותר בירושלים. את השיעורים שלימד במקום תיאר לימים הסופר חיים באר, בספרו "חבלים":
"במרחק ימים שאבד זכרם ושעות שכאילו נמחו, ראיתי עצמי יושב מנומנם לצד אבא, דחוק על ספסל, בין גברים מסובים סביב לשולחן ארוך, שולחן עץ חשוף וגס בירכתי בית הכנסת הגדול של שכונת אחווה, באפלולית הבוקר של ערב חג הפסח […] הקשיבו בעלי הבתים המרופטים לרב משה לייב שחור, שלימוד אותם את הסוגיה החותמת את מסכת פסחים […] 'הדרן עלך מסכת פסחים' נהרו פניו של רב משה לייב שחור, והדורות הרבים המהדהדים בקולו משווים לקלסתרו שגב גנוז, ואנחנו עונים אחריו כהד 'הדרן עלך, הדרן עלך', מבטיחים לחזור לכאן בזמנים אחרים" (עמ' 113-112).
מאז שנות העשרים, שימש בית הכנסת גם כאכסניה לישיבות שונות. הידועה שבהן הייתה ישיבת "כנסת ישראל-חברון", שתלמידיה נמלטו מחברון לאחר פרעות תרפ"ט, שבמהלכן איבדו 24 מחבריהם. ימים אחדים לאחר שהגיעו פליטי חברון לירושלים הוקמה הישיבה מחדש, ועד למציאת משכן קבוע פעלה בבית הכנסת "אחוה", שהיה גדול דיו לאכלס את הלומדים במשך כל שעות היום. לאחר שעברה ישיבת חברון לבנייניה החדשים שימש בית הכנסת מספר ישיבות נוספות, וגם כיום לומדים במקום, בעיקר תלמידי ישיבת "בריסק" הסמוכה.
אחת הדמויות הזכורות ביותר בבית הכנסת הוא הרב צבי פסח פרנק, ששימש שנים רבות רבה של ירושלים, והתפלל אף הוא כמה עשרות שנים בבית הכנסת. וכך, על הכיסא הצמוד לארון הקודש קבועה עד היום לוחית הברזל הצנועה, הקובעת כי מקום זה שמור לרב צבי פסח פרנק, שנפטר לפני כחמישים שנה…
דלתות בית הכנסת פתוחות בכל שעות היום והלילה, ואפשר לבקר בו בכל שעה. ואולם, עדיף להגיע בשעות התפילות הקבועות, שאז בית הכנסת פועל במתכונתו המקורית. מלבד אבני הזיכרון וההנצחה הפזורים ברחבי בית הכנסת, אפשר להתרשם מארון הקודש הנאה והמקורי, מעשה ידיו של האמן הירושלמי שלמה קאופמן, שנולד במינסק ולאחר שעלה ארצה עסק בין השאר עיצובם של רהיטים לבתי כנסת רבים ברחבי ירושלים הישנה. משני צדדיו של פתח הארון, כמו בכל הארונות שיצר, קבועים שני עמודים, המדמים במשהו את פתח הכניסה המשוער לבית המקדש. גם הבימה רגילה למראה, ומובילות אליה שלוש מדרגות מכל צד. האם נעשה הדבר בהתאם למסורת, הרואה בשלוש המדרגות של הבימה סמל לאברהם יצחק ויעקב? כיום אין לדעת.
* בית הכנסת "משכן יעקב וישראל", שכונת אחוה: רח' ראשית חכמה 11.
לאחרונה, ראה אור בהוצאת יד בן-צבי ספרו החדש של ראובן גפני, "נוסח ירושלים", המוקדש לסיפוריהם של כארבעים בתי כנסת במרכז ירושלים. אחד הפרקים מוקדש לקורותיו וייחודו של בית הכנסת המערבי "משכן יעקב וישראל" שסיפורו מובא כאן.
