אחיקם עמיחי ודוד רובין נהרגו במהלך קרב עם מחבלים בעת שטיילו בסמוך לחברון. התקשורת הישראלית העבירה ביקורת על המטייילים הרוגים.
רבקי גולדפינגר 06/01/2008
ביום שישי בצהרים, לפני שבוע, נרצחו שני תושבי קריית ארבע, חיילי צה"ל אחיקם עמיחי ודוד רובין הי"ד במהלך טיול רגלי בוואדי תלם אשר מדרום לחברון. בעת צעידתם במורד הוואדי הגיעה חוליית מחבלים בג'יפ, החלון הקדמי נפתח, ומאקדח שלוף נורו היריות.
אחיקם ודוד הופתעו אך התעשתו במהירות מדהימה וכלוחמים מקצועניים השיבו מלחמה שערה. הם ירו מנשקם האישי ובטרם התמוטטו הצליחו לחסל את אחד המחבלים, לפצוע אנושות מחבל אחר ולפצוע קל שניים נוספים. הג'יהאד האסלאמי נטל אחריות לפיגוע.
מלחמתם ההרואית של אחיקם ודוד הי"ד היא ללא ספק פרק נוסף של גבורה יהודית. דווקא בשל כך צרמה באוזניי הידיעה באותו יום שישי, מספר שעות מאוחר יותר, במהדורת החדשות של 'קול ישראל'. המחבלים כפי שתואר "נתקלו" בישראלים, "התפתח קרב יריות בין הצדדים" וכמובן שלא שכחו לציין עובדה משמעותית ביותר "הישראלים טיילו בשטח שאין מקובל לטייל בו".
במקום לתת דגש לרצח נפשע של שני בחורים יהודים, חיילי צה"ל, על לא עוול בכפם, במקום להבהיר את הצורך הדחוף בלכידת המרצחים ועשיית דין צדק עימם נתנו למאזין הישראלי הממוצע להבין שישנה הדדיות ב'עימות' בין המחבלים והנרצחים וגרוע מכך הועברה ביקורת סמויה כלפי הנרצחים האומללים.
למחרת, אותה ביקורת מינורית כבר נאמרה בפה מלא בכל אמצעי התקשורת. שאלת היום באתר האינטרנט Walla הייתה: "האם יש להמשיך לטייל בשטחים הללו? האם יש ללמוד לקח מהפיגוע ולהפסיק? האם הטיולים הם חלק מבניין הארץ או טירוף שיש להפסיק?".
בתוכניתה של יעל דן בגלי צה"ל, תמה עמרם מצנע על טיול ללא אישורים בשטחים שהם תחת שלטון צבאי ודן הוסיפה שהיא לבתה לא הייתה מאפשרת לטייל במקומות שכאלה.
כתב ערוץ 2, ניר דבורי, סיים את כתבתו במהדורת החדשות 'אולפן שישי' בכך ש"בצה"ל רואים את הטיול של הנרצחים בחוסר אחריות, הם לא היו צריכים לצאת לטיול כזה ללא אישורים מכוחות הביטחון".
בלב כבד, נזכרתי באותו סיפור ידוע על הילד היהודי בפולין של ערב מלחמת העולם השנייה החוזר בבכי לביתו ומספר כיצד תקפו אותו ילדים גויים ברחוב והכו אותו עד זוב דם. הביט אביו בחבלות על גופו של בנו ואמר בכעס:"למה אתה מצפה?יצאת לרחוב. אתה האשם!".
מבלי להיכנס לוויכוח האם נכון או לא נכון לטייל בכל חלקי המדינה, אי אפשר להתעלם מאותה גישה תמוהה ובלתי הגיונית הפושה בחלקים נרחבים בעם, בה התערבבו המושגים 'רוצח' ו'קורבן' זה בזה.
הקורבן היהודי שנרצח בדם קר הופך לעיתים באופן מצמרר ובלתי הגיוני לאחראי למותו שלו ולנאשם. האשמה חייבת להיות מופנית באופן חד וברור כלפי הרוצחים השפלים בלבד.
ערבוב מושגים שכזה מבטא בלבול ערכי ומוסרי.
לא מתקבל על הדעת שבמדינת ישראל ערב 2008 ירצחו בחורים צעירים על לא עוול בכפם והאצבע המאשימה תהיה מופנית כלפיהם וכבר היה מי שאמר שקל יותר להוציא את היהודי מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודי.
