אגם גולדשטיין-אלמוג, בת 17, נחטפה לרצועת עזה מביתה בכפר עזה ב-7 באוקטובר, עם אמה חן, ושני אחיה הקטנים, גל וטל. אביה נדב ואחותה הבכורה ים נרצחו בביתם, בשעות הראשונות של מתקפת הטרור. בריאיון היא מספרת בגילוי לב לאילנה דיין: "היינו בטוחים שוויתרו עלינו, שעכשיו רוצים לנצח את המלחמה הזאת. גם על פי דברים ששמענו מהרדיו.
האזינו לראיון המלא מתוך "אילנה דיין", בגלי צה"ל:
כשנשאלה, מה ידעה בשבי על גורל אביה ואחותה השיבה: "היינו עדים להכל, אבל הייתה איזושהי תקווה שלא. שנחזור ואבא שלי יחכה לנו על כיסא גלגלים. ים כבר ידענו, אבל אבא שלי עוד הייתה איזשהי תקווה קטנה. אבל הרדיו סגר לנו שם… שמענו בדיוק מה שהיינו צריכים לשמוע, שמצטערים על אבא וים וזהו". היא שיתפה שחלמה בלילות השבי על אביה ואחותה.
על רגעי החטיפה הראשונים היא מספרת: "אני זוכרת את הכניסה שלנו לשם, ופשוט אמרתי לאמא 'אמא הולכים לאנוס אותי'. אבל לא באמת הבנתי. אני זוכרת שאמרתי לאמא שהולכים לעשות לי משהו, זה הרגע שהבנתי שבאמת לקחו אותי מהבית ואני פה".
על הפחדים והדאגה לאחיה הקטנים שהיו שבויים שם איתה סיפרה: "הכי פחדתי מההפצצות של חיל האוויר, כל לילה… הכי דאגתי שאם אנחנו חס וחלילה ניפגע והם יישארו, מה הם יעשו? זה נראה לי הרגעים שהכי פחדתי בשביל גל וטל, וגם אמרתי לעצמי – מה אני לא אגיע ליום הולדת 18? כאילו לפחות עד 18 תנו לי, לגל וטל גם, כל הזמן חשבתי עליהם בקטע הזה. הם כל כך צעירים, חבל".
את הריאיון ביקשה אגם לסיים בקריאה לשחרור כל החטופים שעדיין בשבי חמאס: "אני עוד לא מאמינה שיש אנשים שנמצאים שם אחרי שהחיים כל כך קורים פה, כשיש עוד אנשים שיושבים שם. גדול עליי להבין איך אנשים פה שותים את אותה כוס קפה וחיים את אותם החיים, אחרי שקרה משהו שמשנה סדרי עולם. כי להגיד שהם 'יחזרו עכשיו', זה לא, זה – הם באמת צריכים לחזור עכשיו. זאת לא סיסמה, הם צריכים עכשיו, שלא יקרו עוד טעויות".
היא הוסיפה עם זאת כי היא "שמחה שיש אנשים שממשיכים בחיים שלהם, זה גם מראה על חוזקה מסוימת".
