רעות עפרוני, מתנדבת של הקרן לרווחת נפגעי השואה ומלגאית אימפקט FIDF, יצרה במסגרת התנדבותה ספר מיוחד המבוסס על סיפוריהם של ניצולי השואה, הנושא את השם "ניחוחות מן העבר". הספר מכיל 41 סיפורים של ניצולי שואה שכתבה וערכה עפרוני בכוחות עצמה, לצד מתכונים מבית הוריהם. עפרוני החליטה להקדיש את כל ההכנסות מהספר בעבור ניצולי השואה ולכן התשלום על הספר מועבר באופן מלא כתרומה לטובתם של ניצולי שואה דרך הקרן לרווחת נפגעי השואה.
ניצולת השואה חדווה ריבר, אחת המשתתפות בספר, משתפת במתכון שלה לבלינצ'ס מבית הוריה – תוספת מעולה לארוחת השבועות. חדווה נולדה בדצמבר 1942 בבודפשט שבהונגריה. בעת היותה תינוקת, אביה ואמה נלקחו לגטו. כשהייתה בת פחות משנה, אביה נשלח למחנה עבודה, ואת אמה לקחו בצעדת המוות לכיוון אושוויץ. את חדווה לקח אדם זר לבית היתומים של הצלב האדום. הוריה לא ידעו על זה, ועד היום היא אינה יודעת מי לקח אותה לבית היתומים.
באותה תקופה ראול וולנברג חילק תעודות מזויפות של אזרחות שוודית, והציל הונגרים שהיו בדרכם למחנות המוות. הוא חילק תעודה גם לאמא של חדווה, וכך הציל אותה מצעדת המוות ומהגעה לאושוויץ. לאחר חיפוש ארוך, ההורים הצליחו לאתר את חדווה בבית היתומים. בתום המלחמה, המשפחה עברה לעיר סאטמר שברומניה, ובשנת 1950 עלו לארץ, כשחדווה הייתה בת 7.
אורנה (קוטי) לוינגר ז"ל משתפת בספר את המתכון שזכרה מבית אמא. מדובר במאפה הונגרי מסורתי, פשוט וטעים מאין כמוהו – רוקוט קרומפלי. אורנה נולדה -13.8.27, בכפר אמוד, הסמוך לעיר מישקולץ שבהונגריה. את מראות השואה החלה אורנה לחוש על בשרה, בראשית 1944, כשהצורר הנאצי החל בתהליך ההשמדה של יהדות הונגריה.
אורנה, שהייתה אז בת 17, הועברה יחד עם בני משפחתה וכל יהודי הכפר והסביבה, למחנה מעבר בעיר מישקולץ, שממנו הוסעו ברכבות למחנות הריכוז השונים. בראשית יולי 1944 הגיעה עם משפחתה למחנה אושוויץ-בירקנאו, שם הופרדה מהוריה ומאחיה בן ה-12, יממה לאחר מכן גילתה כי משפחתה נרצחה.
אורנה הופנתה לתהליך הסלקציה של דוקטור מנגלה, ושם הצליחה להינצל. לאחר מספר חודשים במחנה אושוויץ, הועברה למחנה הכפייה בפלשוב ובהמשך הועברה לברגן-בלזן, שם שוחררה באפריל 1945 כשהיא תשושה וחולת טיפוס. בשנת 1947 היא עלתה ארצה והצליחה לאתר את אחיה זאב – היחיד מבני משפחתה הקרובה ששרד. בארץ הכירה את מרדכי לוינגר, גם הוא ניצול שואה, והשניים נישאו והביאו שלושה ילדים, למרבה הצער, אחד מהם נפל במלחמת יום הכיפורים. אורנה היתה מכינה במשך שנים רבות את מנת הדגל של אימה, "רוקוט קרומפלי" שזכתה לפופולריות רבה בקרב משפחתה.
אליעזר שועלי ז"ל שיתף בספר זה את המתכון שלו לבלינצ'ס מנצח. אליעזר נולד ב-1924, בעיר סטרחוביצ'ה שבפולין. הוא היה בן 15 כשפרצה המלחמה, וכל הנערים נלקחו לעבודה. העבודה בבית החרושת הייתה סיזיפית, וכללה העברת חומרי בערה, מתכות ובעיקר עבודה פיזית שארכה שעות ארוכות. במהלך המלחמה אליעזר עבר חמישה מחנות – שטרחוביצ'ה, מיידניק, אושוויץ, מאוטהאוזן ואבנזה. כמו כן, צעד ב'צעדת המוות' במשך ארבעה ימים בקור ובשלג של פברואר, בבגדים ובנעליים קרועים. אליעזר מספר שכאשר הגרמנים הוכנעו ע"י כוחות בעלות הברית במאי 1945, הוא אמר משפט אחד לחברו ביום השחרור, המשפט נחקק בזיכרונו לעד: "אליעזר, בוא נברח זה יום השחרור, אין גרמנים", לזה אליעזר השיב: "אם אין גרמנים, אין סיבה לברוח". אליעזר נאסף על ידי הבריגדה היהודית ועלה בעזרתה לארץ ישראל. שניים מאחיו ניצלו גם כן ועלו ארצה. מאז ועד היום הוא מתגורר בחיפה, אחרי קריירה ארוכת שנים במפעל "אתא" לטקסטיל בעיר. את המתכון לבלינצס הוא זוכר מבית הורי ומכין אותו עד היום.
רעות עפרוני: "ניחוחות מן העבר נוצר על מנת להנציח בצורה חיה את סיפוריהם של שורדי השואה ולהנגיש את הסיפורים לדור הצעיר באופן מפיח חיים, ובדרך שסיפורם יושמע לא רק ביום אחד שמזוהה איתם, אלא לאורך כל ימות השנה בצורה שמחברת בין כל חלקי החברה הישראלית, סביב שולחן האוכל. לפיד הזיכרון צריך להמשיך לדלוק וזה תפקידנו, לדאוג שסיפורם לא יישכח. השנה הזאת, מזכירה לנו יותר מתמיד, שהשנאה ומלחמות לא נשכחו מהעולם ועלינו להמשיך לפעול ולהנציח בכל ימות השנה את סיפורי הגבורה של אלו ששרדו את התופת, את אלו שבזכותם אנחנו פה, ולהמשיך לחנך את הדורות הבאים על השיעור החשוב ביותר- אהבת אדם, לכל אדם. באמצעות קניית הספר הדיגיטלי אנחנו גם זוכים לתרום ולעזור לשורדי שואה אשר לצערנו לא זוכים להעביר את חייהם ברווחה, וזו הזדמנות לעזור ולתרום עבורם."
