עיתונאית הארץ סיגלית בנאי הוזמנה לשיעור בפרשת השבוע בישיבת אורות שאול שבדרום תל אביב, היא נענתה להזמנה וכתבה על החוויה: "מרגישה כמו מי שנשארה מחוץ למועדון, ושומעת מרחוק את פעימות הבסים של המסיבה"
"בוקר קר וגשום בשכונת שפירא בדרום תל אביב. אני מגיעה לשיעור פשט בפרשת השבוע, בישיבת 'אורות שאול' שבשכונה", כך נפתחת הכתבה המפתיעה של העיתונאית סיגלית בנאי ב'הארץ'. "מעולם לא הייתי בישיבה, לא חשבתי שזה בכלל אפשרי לאשה. אני מתלבטת, ולבסוף מלפפת צעיף דק סביב הראש שלא מכסה את התלתלים, יוצאת מהמכונית ונכנסת בשער".
היא מכירה את אחד התלמידים שם, שמזמין אותה להצטרף לשיעור פרשת השבוע של הרב תמיר גרנות, מראשי הישיבה. "האולם רוחש תלמידים. רק בנים, בג'ינס וטישרט, חלק מניחים תפילין, מישהו בפינה מתעטף בטלית ומתפלל בדבקות, אחרים נכנסים עם כוס קפה, ותוך כדי ההמולה השיעור מתחיל", היא מתארת.
"האולם הוא כוורת של שולחנות קטנים מחוברים, כל שולחן הוא עולם ומלואו של אחד התלמידים. אני מנסה ללמוד עליהם על־פי המדפים. כוס טרמית, בקבוק מים, תה צמחים. בשולחן שלי גמרא, הרב קוק, דף מקורות על זמני הנחת תפילין, תמונה של אבא מרים ילד ומהדורה אקדמית של סיפורי ר' נחמן", היא מתארת את בית המדרש.
היא כותבת כי בישיבה "הלימוד איננו מובנה וסדור כמו שאני מכירה מהאוניברסיטה, אלא לימוד חופשי דרך מפגש, מתוך בקשת חוויה של אמונה". היא משוחחת עם הרב איתמר אלדר, שיחה אישית על רבי נחמן ורבי אברהם אבולעפיה, ועל החוויה של לימוד ללא הלכה. "אני נטענת, מרגישה מובנת, אבל יודעת שאני צריכה ללכת", היא כותבת.
"אני רק אורחת לרגע ולא אוכל לשוב וללמוד כאן, להעמיק את התחושה. אני יוצאת מהישיבה, סוגרת את שער הברזל. אני מתרחקת. נכנסת למכונית. מסירה את הכיסוי. אבל עדיין משתהה. מרגישה כמו מי שנשארה מחוץ למועדון, ושומעת מרחוק את פעימות הבסים של המסיבה", חותמת בנאי.
