הוועדה המיוחדת לענייני צעירים והוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל התכנסו לדיון משותף בנוגע לעתיד צעירי הצפון, והציגו נתונים מדאיגים. במדגם שערכה מכללת תל חי בקרב כ-150 מפונים מקריית שמונה בגילאי 19–35 נמצא כי 62% מהצעירים אינם בטוחים שיחזרו לגור בעיר לאחר המלחמה.
עינת שלו, מנהלת תחום בכיר קהילות במנהלת שיקום הצפון, עדכנה בדיון כי המנהלת עדיין בשלבי כתיבת תוכניות וכי "שום דבר עדיין לא עבר מהמסגרת התיאורטית" של 15 מיליארד השקלים המיועדים לשיקום האזור. לירון סביון ממשרד האוצר הוסיפה: "הדברים טרם הוגדרו".
צעירים מפונים מהצפון שהשתתפו בדיון שיתפו את סיפוריהם, הממחישים את המשבר החמור. שי קידר, סטודנטית ומילואימניקית מקריית שמונה, תיארה את המציאות הבלתי נסבלת: "אני בשנה האחרונה ללימודים ואין לי ביטחון כלכלי. אני נודדת בין דירות ואין לי פתרון מגורים יציב. למרות שאני משרתת ותורמת, אין מי שדואג לצעירי הצפון".
בן ישראל, עובד סוציאלי מפונה, סיפר: "לי ולבת זוגי יש משכנתא של 10,000 ש"ח בחודש, אבל כשנחזור הביתה – לא תהיה לנו הכנסה. המצב הכלכלי לא מאפשר לחזור".
קארין הודיה טלקר, סטודנטית ומילואימניקית, קראה לפעולה דחופה: "הקהילה שלנו מפורקת. צעירי הצפון הם העתיד של המדינה, אבל בלי תשתיות ותמיכה, אין לנו סיבות לחזור הביתה".
"התוכניות נכתבות, אבל התקציב תקוע"
ליאת כהן רביב, יו"ר פורום מצפינים ותושבת מטולה, הבהירה את עומק המשבר: "המלחמה החזירה אותנו 50 שנה אחורה. לראשונה בהיסטוריה, הורים אומרים לצעיריהם: 'אל תחזרו'. אם הממשלה לא תבין שזו משימה לאומית, הצפון יקרוס. הצעירים הם מנוע הצמיחה של האזור, בלעדיהם אין עתיד". בסיום הדיון קראו יושבי ראש הוועדות, ח"כ נעמה לזימי וח"כ מיכאל ביטון, לקדם את התקצוב באופן מיידי: "הידיעה שהתקציב טרם אושר מעידה על בעיה חמורה בסדרי העדיפויות של הממשלה", אמרה ח"כ לזימי.
הוועדות דרשו להקים "שולחנות עגולים" בשיתוף ארגונים אזרחיים ומנהיגות מקומית, לפתח תשתיות תחבורה ודיור ולייצר תמריצים אטרקטיביים שישכנעו צעירים לחזור לצפון.
הפערים בין התקציב הנדרש (31 מיליארד ש"ח) לתקציב שאושר (15 מיליארד ש"ח) מדגישים את חומרת המשבר. ללא השקעה משמעותית בצעירי הצפון – בתחומי החינוך, התעסוקה, הדיור והתמיכה הרגשית – האזור עלול להתרוקן מאוכלוסייה צעירה ויצרנית, ולהפוך לחצר אחורית נטושה.
האם ממשלת ישראל תצליח להתעשת ולהציל את עתיד הצפון? הזמן קצר, והאמון הולך ונשחק.
