פרשת לך לך עוסקת בדמותו של אברהם ובשנת 1948 לבריאת העולם.
הרב שמואל בירנבוים 02/11/2009
השבוע, נכנסנו לתקופת החורף, באמירת "ותן טל ומטר לברכה". לצערנו, חזאי מזג האוויר כנראה לא שמו לב לכך, והקיץ עוד נמשך בעיצומו. החום אולי מקשה לזכור את השנוי בתפילה, ויש לזכור כי מי שטעה חייב לחזור על תפילתו בשנוי זה, אלא אם כן נזכר בתפילה עצמה שאז ניתן לתקן עד "שומע תפילה" (ולאחר מכן, לחזור ל"ברך עלינו", ולא נפרט). גם אדם שאיננו זוכר כיצד ברך ,חזקה שטעה ויחזור, וכדי למנוע זאת עצה טובה לומר 90 פעם "ותן טל ומטר" ובכך להרגיל את לשונו (מג"א סי' קי"ד ס"ק י"ג).
אני מודה מקרב לב לכל המעודדים ובעיקר למתפללים הרבים. אכן אנו זקוקים מאד לישועת ה' שתגבר על הערכת הרופאים. אשמח אם תמשיכו בתפילותיכם ונקווה בע"ה לבשורות טובות. ברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת של חסד אמיתי שעברתי בסוף השבוע: ביום שישי חזרתי לקראת שבת לביתי, ולפתע מכוניתי החלה להעלות עשן ו"נתקעתי" על כביש 4 הראשי צפונית לצומת דרור, פחות משעתיים לפני שבת. בעוד אני מנסה להסתייע בחברת הגרירה, נעצרו לידי מיוזמתם אנשים טובים באמצע הדרך- ערבים ויהודים, וניסו לסייע בעדי. הגדיל לעשות יהודי פנסיונר יקר מפרדס חנה – גרשון ולכינסקי שמו, שהציע את מכוניתו עבורי על מנת שאגיע לשבת, והוא יטפל עבורי. הסברתי לו שאינני יכול להסתייע בו כגוי של שבת, אך הוא דאג להשיג גרר, ולא עזב אותי עד שהגעתי לביתי. גם לאחר מכן במוצ"ש וביום א', דאג לבדוק שאכן טיפלו במכוניתי כראוי. הוא גם השאיר בידי ספר שחבר על ימיה הראשונים של פרדס חנה בה גדל-עולם שהיה ואיננו. השבת קראנו על נח שעשה חסד עם כל בעלי החיים ודאג להם, והדבר לא היה קל, ובזכות זאת ניצל העולם שהרי "עולם חסד ייבנה". ואשרינו שיש בתוכינו אנשי חסד גדולים, אמנם צנועים ונסתרים, אך כולנו חייבים להם רבות ויש ללמוד ממעשיהם.
חידת השבוע: והפעם שאלה הנוגעת לפשוטו של מקרא: כידוע, לאחר ריב רועי אברהם עם רועי לוט מציע אברהם הצעה, ולה שני צדדים: "הלא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה" ושאלתי: מה בחר לוט- האם בחר בשמאל או בימין? לכאורה שאלה שאין לה משמעות,אך לא כן הדבר. חישבו…
תשובה: לוט בחר לא בשמאל ולא בימין! הסבר- הכיוונים בתנ"ך הם במבט של הנכנס לארץ ישראל מכיוון ים התיכון(מכיוון מערב)- מקדימה הוא רואה את צד מזרח הנקרא: קדים (תהלים מח-ברוח קדים תשבר אוניות תרשיש-ומדובר ברוח מזרחית). מאחור נמצא ים התיכון, ולכן נקרא "הים האחרון" (דברים יד). לנכנס לארץ, מימינו נמצא צד דרום, הנקרא תימן (לפאת נגב תימנה-שמות כו), ומשמאלו-צד צפון: את הפסוק בפרשה שקראנו ,בענין נצחון אברהם – "וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק"(בראשית יד) מתרגם תרגום אונקלום, וגם יונתן: "דמצפונא לדמשק". ואכן, גם בפסוק זה מתרגם התרגום את הצעת אברהם: "אם את לציפונא ואנא לדרומא, ואם את לדרומא ואנא לציפונא".(בני שריאל,המתמחה בערבית , ענה לי על חידה זו: שמאל בפרשה הוא צפון כמו שמאל. shimal בערבית שפירושו גם צפון. כמו הביטוי המקראי נגבה תימנה או השם תימן. השורש י.מ.ן משמעותו גם דרום). ועתה לענין אברהם: בעת הרעב הראשון אברהם יורד למצרים (ולוט עימו).שרה נלקחת, והוא מגורש חזרה. כעת ,כנראה הרעב נמשך, והרועים רבים על כל שיח ושיח, ולכן אברהם מציע פרוד: לשמאל ולימין, דהיינו -צפון או דרום! אברהם מציע ששניהם יישארו בארץ ויחלקו אותה (כפי שאכן מתחלקת בתקופת המלכים למלכות ישראל בצפון, ולמלכות יהודה בדרום). חשוב לדעת כי אברהם איננו מציע ללוט לעזוב את ארצנו הקדושה, אך לוט נמשך דווקא למזרח- לסדום ומחליט לעזוב מרצונו!
והפעם בדברינו לפרשה, נרחיב במקצת את דברינו מהעבר- בבחינת "קול השופר הולך וחזק" הנאמר ביחס למתן תורה: הדברים המובאים בזאת,הם שילוב של הנאמר בעבר בתוספת הרחבה,אך עדיין הנושא רחוק מלהגיע לכלל סיום, וניתן "לפרנס" שנים רבות בעתיד, בע"ה:
פרשת לך לך:
עברו פחות משבועיים מתחילתה של התורה והגענו לשנה חשובה – שנת 1948! מספר זה מזכיר לנו בדרך כלל את שנת הקמתה של המדינה, אך לא לכך נתכוונו. אנו מדברים על שנת 1948 האמיתית לבריאת העולם, ומה קרה בשנה זו? בשנה זו נולד אברהם אבינו הנחשב לאבי האומה היהודית. מה עבר על העולם במשך כאלפיים שנה? עברו שתי תקופות כמעט שוות – עשרה דורות מאדם ועד נח, המבול שנתן תקווה חדשה, ואחר כך שוב עשרה דורות. בשתי התקופות האדם חטא והביא לחשש אצל הבורא. לאחר חטא אדם וחווה באכילתם מעץ הדעת, אומר הקב"ה:
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: (ג,כב)
ולאחר חטא דור הפלגה, אומר הקב"ה, חשש הנראה דומה מאד:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: (יא,ו)
הקבלות רבות: ויאמר ה', הן, אחד,ועתה- ובשני המקרים התוצאה היא גרוש- אדם הראשון גורש מגן עדן , והאנושות נפוצה לאחר מגדל בבל. הרב מדן, ראש ישיבת הר-עציון (ב"מקור ראשון" לפרשת נח) אכן מבין שיש דמיון בין שני החטאים: "ועתה פן ישלח ידו- ומשיחיה לעולם, הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלו-ה (רש"י) .אותו חשש קיים גם לגבי אנשי דור הפלגה, הבונים מגדל וראשו בשמיים…" בשני המקרים ישנה מרידה בבורא עולם. הרב בזק, אף הוא מישיבת הר עציון (נקודת פתיחה,נח,תשס"ד) עומד דווקא על ההבדל בין החטאים:
"נראה כי ההשוואה שבין שתי הפרשיות נועדה כדי להדגיש את ההבדל הקיצוני שבין שני המקרים. חטאם של אדם וחווה היה בשאפתנות יתר, ברצון להגיע למחוזות אסורים…(ונחמד העץ להשכיל). אשר על כן ביטא עונשם, מידה כנגד מידה, את אפסותם של בני האדם…המסר המרכזי לאדם היה -כי עפר אתה ואל עפר תשוב… בני דור ההפלגה לעומת זאת, הגיעו לקיצוניות הפוכה (פן נפוץ על פני כל הארץ). אין הם שואפים לכבוש מקומות חדשים, נהפוך הוא, הם יראים מללכת רחוק מביתם. סביר להניח, שטראומת המבול עדיין לא נשתכחה, ולפיכך חרדה ממשיכה לאחוז את צאצאי נח, וכל רצונם הוא לשוב הביתה בשלום. ברם, גם מחשבה זו שלילית היא ועומדת בניגוד להוראתו של הקב"ה: מלאו את הארץ… אסור שמידת היראה תביא לבטלנות ולחוסר יצירתיות. גם כאן מתערב הקב"ה…-ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ…" בדורות הראשונים ניסו לפרוץ קדימה ולהעצים את כוחו של האדם מעבר למה שניתן לו. העונש לשאפתנות יתר זו, היא בהעמדת האדם על מקומו השפל, שהוא בסך הכל עפר. לכן בכל הדורות מאדם עד נח נאמר: "ויהיו כל ימי פלוני x שנה וימות" – ההדגשה היא על המות. הדורות לאחר המבול, מתוך ייאושם לא רצו לפרוץ ולמלא עולם כבקשת הבורא, אלא להסתגר ללא מעש, והקב"ה נאלץ לפזרם. בעשרה דורות הללו הסיום הוא: "ויחי פלוני אחרי הולידו את אלמוני x שנה ויולד בנים ובנות"- הדגש אינו על המות אלא על הפריצה וההתרחבות. (ולמי שזוכר, עמדנו על רעיון זה בפרשיות פרה והחודש, אך כבר הארכנו די בכך). והנה עתה, לאחר שתי התקופות המנוגדות, מגיע אברהם המבשר את בואו של עם ישראל, והוא מצד אחד מכיר באפסותו ,כדבריו "ואנוכי עפר ואפר" (בבקשתו על סדום), אך מצד שני פורץ דרך חדשה להפצת הכרת ה' בעולם. הרמב"ם (הל' עבודת כוכבים,פ"א,ה"ג) כותב:
"ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו…והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם…והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה…עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות…"
שלש פרשיות עוסקות בדמותו, ואנו פותחים בראשונה שבהן-פרשת "לך לך": אתייחס לשני פסוקים סמוכים בתחילת הפרשה. לאחר שהקב"ה מצווה את אברהם "לך לך מארצך…" מספרת התורה: ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.
אם פסוק ד מתאר את הליכתו, מדוע מספרת התורה זאת פעם נוספת בפסוק ה- הלא כבר הלך? אבאר בקיצור (עפ"י רעיון שמביא באריכות הרב ברויאר בספרו "פרקי מועדות", הרב נבנצל לבראשית, והסבר משלי ,בע"ה):
ישנן ,כנראה, שתי סיבות להליכתו של אברהם לארץ:
א. הליכה טבעית: האנושות כולה, לאחר המבול ,נמשכת כמשיכת מגנט לארץ ישראל:
(יא,ב) וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. התורה איננה מספרת מדוע נסעו, ואולי גם הם לא ידעו בדיוק את סיבת נסיעתם, אך כולם הרגישו צורך לעזוב לכיוון מערב ,אך נתיישבו בארץ שנער. מסע זה ממשיך, אך הפעם הקבוצה קטנה יותר-משפחת תרח : לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
שימו לב, כמה דומה פסוק זה לפסוק ה (שהובא לעיל)- הפעם הקבוצה מצומצמת ואיכותית יותר (בגלל אברהם) והיא יודעת את מטרתה-ארץ כנען, אך משום מה מטרתם אינה מתגשמת והם מתקרבים עד חרן ומתישבים שם (כיון שתרח אינו מתאים לארץ הקדושה). אך המשיכה גוברת ואברהם שהוא בדרגה הגבוהה ביותר לוקח את משפחתו וגם מגיע לארץ:
ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.
פסוק זה דומה ממש לפסוק לא, ונראה ממש כהמשכו. (אלא שכשתרח לוקח הרי שנכדו קודם לשרה כלתו, אך אצל אברהם אשתו קודמת). מסע זה שהחל באנושות כולה והסתיים בישיבת אברהם בכנען, אינו קשור לציווי הקב"ה אלא לטבע העולם. כשם שמגנט מושך ברזל, כך ארץ ישראל מושכת את הראויים לה ופולטת את החוטאים (כגן עדן בשעתו שפלט את אדם). מסע זה היה מתקיים גם ללא כל ציווי של הקב"ה. כך נעה האנושות בכיוון הארץ, ללא כל ציווי, עד שנשארו בשנער משמצאו שם בקעה. כשם שתרח לא נזקק לציווי כדי ללכת, כך וודאי גם אברהם היה הולך ללא כל ספק, ולא היה נזקק לציווי מפורש. טבע העולם מברייתו למשוך את הראויים ביותר למקום הנבחר, כי זה מקומם הטבעי. זו אם כן הסיבה הראשונה לעלייתו של אברהם לארץ- המשיכה הטבעית.
ב. הליכה על פי ציווי הקב"ה:
אך, אברהם מגיע לארץ גם מסיבה נוספת- ה' פונה אליו ומצווה אותו לעלות –
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. ולשאלתנו, אין כאן כפילות,(בפסוקים ד-ה), אלא שפסוק ד' הוא אכן המשכו של ציווי ה' בפסוקים הקודמים, ולכן מודגש-כאשר דבר אליו ה', אך פסוק ה' נמשך לפסוק ל"א שבפרק הקודם, להליכתו של תרח.
אך, שתי ההליכות שהזכרנו לא באו לכלל סיום: ראינו בהליכה הטבעית כי כל יציאה מסתיימת במילים "וישבו שם"- כך הסתיים מסע האנושות בבקעה בארץ שנער (יא,ב) וכך גם הסתיים מסעו של תרח בחרן (פסוק י"א). אך, מסעו של אברהם ישנה אמנם ההליכה מחרן אך אין את הסיומת לה אנו מצפים, שישבו בארץ כנען. אך גם המסע על פי ציווי ה' לא תם בהגעה לארץ, שהרי ה' הבטיח לו- "אל הארץ אשר אראך" ולא מצאנו כאן שה' מראה לו את הארץ? דומה שהתשובה לשתי השאלות היא :"לוט"! אברהם איש החסד איננו מסוגל להשאיר את בן אחיו בנכר ולוקח אותו עימו. במסע הטבעי, הרי רק מי שראוי מגיע לארץ – כל האנושות "נתקעה" כבר בשנער, תרח זכה ליותר,בזכות היותו אביו של אברהם, אך גם הוא לא זכה להגיע. לוט שהתחנך אצל אברהם, מעלתו גדולה יותר (ראינו זאת בהכנסת אורחים בסדום,שלמד מאברהם) ולכן זוכה גם להגיע לארץ. אך הוא עדיין לא בדרגה הראויה והמספקת, ולכן נפלט ממנה תוך זמן קצר.אכן התורה מעידה מייד לאחר עזיבתו בפרק יג: יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. יב אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן ולוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר כל אחד יושב במקום המתאים לו- אברהם בארץ כנען ולוט -בסדום… אך גם המסע על פי צווי ה' לא הסתיים, שהרי הקב"ה לא הראה לאברהם את הארץ. והנה מייד לאחר עזיבת לוט את אברהם מצאנו במפורש:
יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
הכתוב מדגיש שציווי ה' לאברהם לשאת עיניו, נאמר לאחר פרוד לוט. זה איננו רק תיאור זמן ,אלא תיאור סיבה – ציווי ה' היה רק לאברהם ורק הוא זכאי לראייה זו המבטיחה את הארץ לזרעו. כל עוד לוט נצמד אליו, לא יכל להתממש הציווי האלוקי. ראינו כי שתי סיבות הביאו לפרוד מלוט- הן מצד ההליכה הטבעית והן מצד הציווי האלוקי. אם נעיין היטב, נוכל להבחין שגם הפרוד ,כמו ההליכה לארץ, מופיע בצורה כפולה. אנו נסתפק בזאת, והמעונינים להעמיק יוכלו לעיין בדברי הרב ברויאר לענין ("פרקי מועדות" חלק א, מעמ' 266 ואילך)
ג. משמעות ההליכה הכפולה של אברהם:
מה המשמעות של שתי הליכות אלו? נראה לי שזהו ההסבר לענין: רש"י בתחילת התורה מגלה לנו כי הקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין (שם אלוקים בפרק א, ו-" אלקים" בגימטריא-הטבע). אך, כיוון שראה שהעולם לא יוכל להתקיים שיתף מידת הרחמים למידת הדין (ולכן בפרק ב – מופיע שם ה' אלקים). אנו רגילים לחשוב כפי שלימדה אותנו הגננת כי תיאור הבריאה בפרק א' משקף את בריאת העולם (והשיר הידוע – מה ברא ה' ביום הראשון, השני וכ'), אך בעצם, הבריאה האמיתית היא בפרק ב'- בשילוב שבין הרחמים והטבע, והתאור בפרק א' הוא תיאורתי בלבד – מה תכנן הקב"ה, או מה היה ראוי להיות, אך זו איננה הבריאה האמיתית! אם העולם היה נברא רק במידת הדין, הרי שבאופן טבעי היתה משיכה ודחייה לארץ ישראל לפי מעלתו של האדם, אך אז אולי רק אברהם אבינו ושכמותו היו זוכים לגור בה. מידת הרחמים באה לידי ביטוי בכך שה' פונה אל האדם בוחר בו, ומבטיח לו הבטחות כמעט בלתי תלויות (לזרעך אתן את הארץ…). ההליכה הכפולה משקפת מציאות זו של דין ורחמים בבריאת העולם. דומה שגם במציאות ימינו זכינו לראות שתי עליות אלו: היו שבאו לארץ כתוצאה מציווי אלוקי – זו בעיקר העליה הדתית של יהודים רבים בעיקר מארה"ב. עליית רוסיה בעיקרה (ובראשיתה) לא נבעה ממניעים דתיים ורובם בקושי הכירו את התנ"ך ומסריו, אך בכ"ז הארץ משכה אותם, ועובדה שהגיעו. שנזכה לבשורות טובות, ולחורף מבורך!
