עצרת האחדות 'שרים יחד לשובם' מתקיימת מדי יום שלישי בשעה 20:00 ונחשבת ל"אירוע של הדתיים/ימין" מבין שלל אירועי המחאה המתקיימים תדיר בכיכר החטופים בתל אביב. בדרך כלל, כשעה לפני פתיחת פרק השירה של העצרת, מתכנסים הבאים למעגלי שיח עם המשפחות. בעצרת שהתקיימה אמש, שהיתה הראשונה לשנת תשפ"ה, השתתפו עינב צנגאוקר, ניבה ונקרט, שיר סיגל, מישל אילוז, מרדכי שנוולד, ברק ניקסון וישראל כהן.
עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף, סיפרה שלא קל להיות אמא חד הורית בישראל ובנה, מתן, החל לעבוד כבר בגיל 16: "מתן היה לי למשענת לא פחות משהייתי אני עבורו. עכשיו למתן יש אותי ואת עם ישראל היקר שייאבק ביחד איתי להחזיר אותו הביתה. אולי אנחנו נמצאים בצומת בו אנחנו יכולים לבחור בין תקומה לחורבן, נקודה שבה אפשר להחזיר את מתן וכל החטופים הביתה ותחזק את ערכי היהדות והערבות ההדדית בעם שלנו. יום כיפור בפתח ואני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו, גם מבלי להתכוון. ביום כיפור אני מבקשת תיקון, אני לא רוצה סליחה על כך שלא החזירו לי הביתה את הבן שלי. אני מתפללת שתהיה לי את הזכות להגיד למקבלי ההחלטות תודה על שהחזרתם את מתן את כל שאר החטופים הביתה, בחיים!!. אל תוותרו עליו, הוא חי. הוא נושא עיניו מתוך הבור האפל אליכם. אל תוותרו עליהם".
ניבה ונקרט, אמו של עומר, שנחטף ממסיבת הנובה: "הבן שלי נקרע ממני, מהחיים, מהתקווה, מהחופש. מאז אותו רגע, השעון של חיינו עוצר בכל יום מחדש. לאורך הדורות, תמיד שרדנו, תמיד קמנו מחדש. אבל הפעם, איך אפשר לומר שניצחנו, אם עומר, אם כל החטופים, עדיין לא כאן? הניצחון לא יושלם עד שנחזיר את כולם הביתה. אני מבקשת מכם לפעול כמיטב יכולתכם: כתבו לנבחרי הציבור שלנו, דברו עליהם, למדו עליהם רחמים בכל מקום ומול כל אחד. כי אין להם זמן, זה כבר לא פדיון שבויים, זה פיקוח נפש! כולנו צריכים לפעול – להעביר למנהיגינו קריאה ברורה שאין משימה חשובה יותר מזה. עומר הוא הבן שלי, אבל הוא גם בן של עם ישראל. החטופים הם של כולנו. רק ביחד, עם אחדות אמיתית, נצליח להחזיר אותם הביתה".
שיר סיגל, שהוריה נחטפו בשבעה באוקטובר, אך אביה קית' עדיין מוחזק בשבי, אמרה: "האמונה שלי לא נעלמה – אנחנו עדיין כאן, מאמינים ומחכים, כי רק אחדות של אהבה תוביל את כולנו הביתה. אבא שלי עדיין מתפלל שיבואו להציל אותו, שהסיוט שלו יגמר ויוכל לחזור הביתה למשפחה, להרגיש סוף סוף בטוח. אנחנו בימים של עשרת ימי תשובה. עבורי, התשובה שלנו היום היא התיקון – התיקון הוא באחדות העם והאחדות היא זו שתיתן לנו כוח להחזיר את כל החטופים הביתה, לשקם את המפונים, ולהעצים את הלוחמים שיחזרו בשלום".
מישל אילוז, אביו של גיא שנחטף ממסיבה ברעים: "אני מבקש לשקף את הפחד שלי על הלוחמים שלנו שחלילה עלולים להיפגע בפעולה הרואית כזו או אחרת והדרך היחידה שיכולה להחזיר את כל החטופים החיים לשיקום והחללים לקבורה בבטחה הינה עסקה, ועל מקבלי ההחלטות ועלינו מוטלת החובה לחתור אליה במהירות האפשרית. לצערי, אני כבר מבין, שנלקח ממני הכל. נלקחה ממני גם הזכות להיפרד מגיא כגיא. לעולם לא אצליח להיפרד כראוי עם נשיקה של אבא על המצח של גופת בני בכורי אהובי! במקרה הטוב אקבל את גיא כעצמות/ די אן איי. במקרה הרע אזי שאהיה כמו משפחת רון ארד. אני פוקד לאחרונה את הכיכר בכל יום שלישי ופוגש במעגלי השיח אתכם, צעירים ערכיים איכותיים וטובים . אנחנו אמנם לא שותפים לאותה אידאולוגיה אך כן שותפים לעתידה וגורלה של המדינה היחידה והאהובה שיש לנו".
מרדכי שנוולד, שנפצע קשה בעזה, אמר: "הייתי כמה וכמה חודשים בבית חולים. ובשביל מי נלחמתי? בשביל ישראל. העם שלנו, הארץ שלנו, האמונה שלנו. נלחמנו בעזה, ומחר נילחם במקום אחר. הדבר היחיד שלא משתנה זה המלחמות בינינו.. ושם קשה כל כך לנצח! קשה כל כך לחיות פשוט ביחד. כמו משפחה. במלחמה ככה הרגשתי, חבר שלי מהיחידה שנפצע שבועיים אחריי, חי וחושב אחרת ממני, אבל ביחד אנחנו היחידה הכי טובה בעולם!!! צחוק בצד, ככה זה משפחה. ככה נשמעת הרמוניה. שונה ומגוונת, מלאה בצבע ומכבדת כל גוון".
