לקראת פתיחת השנה האקדמית, החוג למקרא בבית הספר למדעי היהדות וארכיאולוגיה ע״ש רוזנברג באוניברסיטת תל אביב משיק בימים אלה תוכנית ראשונה ויחידה מסוגה בעולם: לימוד ומחקר של כתבי הקודש של יהדות אתיופיה. התוכנית, המכונה 'תופסי האורית', על שם התנ"ך האתיופי, מיועדת כיום לתלמידי תואר שני, עם תקווה להרחיבה בהמשך גם לתואר ראשון ולדוקטורט.
יוזמת ומובילת התוכנית היא חוקרת המקרא פרופ' דלית רום-שילוני, שמסבירה: "כתבי הקודש של ביתא ישראל מלווים במסורות בעל פה של תרגומים ופירושים לתנ״ך, וכן תפילות שחיברו הקייסים עבור קהילותיהם לאורך הדורות. אוצרות תרבות אלה עלולים להיכחד אם לא ייעשה עכשיו מאמץ לתיעודם ולשימורם, וזוהי מטרתנו העיקרית. לשמחתנו, התוכנית זכתה להיענות נלהבת מצד יוצאי אתיופיה בעלי השכלה אקדמית ומודעות חברתית עמוקה, המבקשים לשמר את מורשתם עבור הדורות הבאים."
המרצים והמנחים בתוכנית החדשה יהיו אנשי הסגל של החוג למקרא, וכן ד"ר אנבסה טפרה, ראש התוכנית לבלשנות שמית בחוג ללשון העברית ולבלשנות שמית וד"ר רן הכהן מהחוג לספרות. התוכנית מלווה על ידי ועדה אקדמית בראשות ד"ר דיאנה ליפטון ובהשתתפות אנשי סגל של אוניברסיטת תל אביב משלושה חוגים: מקרא, בלשנות שמית וספרות.
פרופ' רום-שילוני: "כולנו מחזיקים היום בבתינו ספרי תנ"ך אחידים, הזהים זה לזה עד לרמת הניקוד והאות הבודדת – טקסט המתבסס על 'נוסח המסורה', שנתגבש בטבריה בין המאה השישית לעשירית לספירה. אלא שברור כי מסורות הנוסח של התנ״ך חוזרות מאות רבות של שנים אחורה. מחקרים על טקסטים מימי בית שני, ובעיקר עיונים במגילות מדבר יהודה, מעלים כי במאות האחרונות לפנה״ס החזיקו יהודים בקהילותיהם השונות במגוון נוסחים של כתבי הקודש – שהיו אמנם דומים, אך בהחלט לא זהים.
יהודי אתיופיה שעלו לישראל הביאו עמם נוסח משלהם, שכתוב בשפת הגעז – שפה שמית עתיקה הידועה רק לקייסים המשמשים בקודש. לצד הטקסטים הכתובים צמחה לאורך הדורות מסורת עשירה של תפילות בגעז, ושל תרגומים ופרשנויות בעל פה שחיברו הקייסים עבור בני הקהילה, בשפות שהיו מובנות להם – אמהרית ותיגרינית. אך העלייה לישראל שינתה עד מאוד את אורחות חייה של העדה, מעמדם ותהליכי הכשרתם של הקייסים נפגעו, והאוצרות התרבותיים הללו נמצאים היום בסכנת הכחדה. תוכנית 'תופסי האורית' היא, במובן מסוים, בבחינת ׳מבצע הצלה' עבור המורשת החשובה הזאת."
קבוצת הסטודנטים שתחל את לימודיה בתוכנית בשנה"ל תשפ"א מורכבת רובה ככולה מסטודנטים בני העדה המודעים למורשתם ומבקשים לקחת חלק במאמץ לשימורה. פרופ' רום-שילוני: "הנקודה החשובה היא שרק הם יכולים לבצע את המלאכה. בניגוד לחוקרים שאינם בני העדה, הסטודנטים בתוכנית יודעים אמהרית, ויש להם גישה לקייסים המבוגרים. זהו פרויקט ייחודי, חלוצי ומרגש במיוחד. הסטודנטים מגיעים אליו עם מוטיבציה ומחויבות אדירה, כי הם מבינים שאם הם לא יעשו זאת, זה פשוט לא יקרה. המורשת הזאת שכל כך חשובה ויקרה להם, פשוט תלך לאיבוד. אנחנו מאמינים שהמחקרים שיבוצעו במסגרת התוכנית יתרמו לחיזוק הזהות היהודית של קהילת יהודי אתיופיה בישראל, יגבירו את המודעות לתרבותם בקרב כלל האוכלוסייה, וגם יבססו את מקומם של הלימוד והמחקר של מורשת יהודי אתיופיה – בהיבט התרבותי, ההיסטורי, הלשוני, הדתי, הרוחני והחברתי – באקדמיה הישראלית והבינלאומית".
