פרק נוסף בסיפור העגום של ההקצנה וסתימת הפיות במגזר התרחש עם פיטוריה של הסופרת הצעירה ליאת רוטנר מעריכת העיתון "אותיות" וגם למה לאו דווקא על מקרה אריאל זילבר היה צריך הימין הישראלי לצאת למאבק.
עמיעד טאוב 04/02/2014
הסחפות 1
השבוע נכתב פרק נוסף בסיפור העגום של ההקצנה וסתימת הפיות במגזר אותו סיפור במסגרתו צונזר הטור של ידידיה מאיר ב"בשבע". מי שחיפש הוכחה נוספת לשליטת הצדדים הקיצוניים על חיינו קיבל אותה מבית מקור ראשון שם החליטו לפטר את הסופרת הצעירה ליאת רוטנר מעריכת עיתון הילדים "אותיות " בשל לחץ חרד"לי.
והסיפור שהיה כך היה באחד השבועות האחרונים נפלה תחת ידה של הבחורה שגגה במקום מודעת פרסום שיועדה לעמוד האחורי נכנס ברגע האחרון פרק קומיקס שאויר עבור מעריב לילדים ובו מונח שאיננו הולם קהל דתי.לאחר גילוי הטעות התנצלה רוטנר ואף טלפנה לכל המשפחות שהתלוננו על מנת להסביר את מקור הטעות אך זה לא סיפק את הנהלת העיתון והיא זומנה לשימוע ופוטרה. לדבריה הוסבר לה כי הסיבה לפיטורים הינה:"נזק תדמיתי גדול שיצרה התקלה הטכנית אשר הדרך היחידה לתקנו ולהרגיע את הקולות הזועמים מהציבור הדתי-חרדי (חרד"לי) הינו לפטרה".
יש לציין כי בתגובת חברת "תכלת" מו"ל אותיות נכתב כי הדברים אינם נכונים אך לדברי רוטנר גם בשימוע וגם במכתב הפיטורים נמסר לה מפורשות כי הקומיקס דלעיל הינו העילה לפיטוריה.אני אישית מאמין לרוטנר זה מרגיש כמו הפתרון הקל קרי העלאה לקורבן של בחורה צעירה כדי להרגיע פלג קטנטן ולוחמני.
רוטנר סופרת הילדים הכי מוצלחת שגדלה במגזר ואולי בישראל מתהדרת כבר בגיל 27 ב-11 ספרים מפרי עטה שיושבים אחר כבוד בכל מדף ספרים של ילדים ובני נוער.העובדה שהיא התנצלה ולא זכתה למחילה ממוציאי עיתון שמתהדר בחינוך לערכים מקוממת. הייתי מצפה מהמו"ל לחזור שוב על 'יסוד התשובה' ולחשוב על המסר החינוכי אותו מעבירים לילדים וקוראי העיתון אודות מי שטעה.ברוסיה הסטליניסטית היו קשוחים פחות ועל מנויי מקור ראשון מוטלת החובה למחות.
הבחורה הצעירה בוודאי תמשיך לכתוב ולפרוח במקומות אחרים אנחנו נמשיך לנבול ולסבול מהעדר סובלנות ומההשתלטות האגרסיבית של גוון החרדל על הרוב הדומם והגדול של הציונות הדתית.
הסחפות 2
אני מתקשה להבין את כל המצקצקים כנגד דליה רבין שביקשה למנוע את מתן פרס מפעל חיים של אקו"ם בו היא מכהנת כדירקטורית לאריאל זילבר. כמה צביעות יש בדרישה למנוע מבתו של ראש ממשלה שנרצח להתנגד להענקת פרס למי שהצהיר שצריך לשחרר את רוצח אביה.
אם יש קו אדום שנחצה בחיבור שבין פרסי הוקרה לדעות פוליטיות לא השבוע הוא נחצה. לפני מחודשיים החליט הוועד המנהל של אוניברסיטת חרפה (הטעות במקור) שלא להעניק תואר דוקטור לשם כבוד לפרופסור ישראל אומן זוכה פרס נובל ואב שכול בגלל דעותיו הפוליטיות. על זה הייתה צריכה לרעוד המדינה ולא כך היה.
זו אמנם חרפה לשלול פרס מזילבר על רקע דעותיו גם אם הם קיצוניות אבל אני מתקשה להבין מדוע כל מי ששתקו אל מול הבושה שהמיטה אוניברסיטת חיפה על כולנו מזדעקים דווקא על זכייה בפרס עקו"ם (עוד טעות במקור) זניח.
עם כל הכבוד לזילבר הוא לא פרופסור אומן. מי שהיה בצעירותו אחד הזמרים המוכשרים והפך לעת זקנתו לאחד הזמרים היותר מחופפים (כנראה שהוא ושמוליק רצו קצת יותר מידי תחת השמש ביערות של החברה להגנת הטבע) אינו שונה משאר האמנים המחופפים יותר או יותר שזכו או איבדו פרס בשל דעותיהם.דווקא בהגנה על זילבר יוצא כל הימין הישראלי מגדרו? תנוחו, עוד נכונו לנו מאבקים.
