כותרת הספר החדש של אסתר אמיתי, "אני צמח בר- מסע לחקר חיי", מלמדת רבות על התוכן המרתק שבו. הוא נועד כדברי המחברת לשמש בשני מובנים- גם הסתכלות על העבר, מעין סיכום אישי וגם, וזה אחד הדברים המרשימים בעיניי, רצון לתת כלים לטיפול משמעותי כהמשך לאותן שיטות.
כדברי המחברת בהקדמה: "הספר נולד מתוך כמה רצונות עיקריים: רצון אחד היה, כאמור, לספר את תולדות חיי בשילוב סיפורי מטופלים, תלמידים, חברים ואנשים מיוחדים שפגשתי בדרכי הארוכה. רצון נוסף הוא להביא לידיעת העולם אפשרויות טיפול רבות ומגוונות הקיימות על מנת לתת לאדם אובד עצות פתרון לבעיותיו האישיות, להן לא מצא פתרון ולהעניק לאנשי מקצוע מבט נוסף מעבר לשיטות הטיפול הידועות והמוכרות להם. למצוא את המכנה המשותף בגישות השונות ולפתוח הזדמנות לקרב את הטיפולים אל המדע ולהפוך את הטיפולים שלעתים לא מובנים – למובנים."
ראשיתו של הסיפור הוא מקרה טארגי בהפצצה על תל אביב במהלך מלחמת השחרור והבנה שיש כוחות וייעוד; המחברת מספרת עד כמה היא חקרה שאלה ובדקה היטב כדברי המקרא אודות אוצרות משפחתה ואלו הביאו לה ראייה מופלאה וכוחות להמשך.
מסעה המדהים המתואר בספר הוא הזדמנות להביט על ניסיונות חוזרות ונשנים להציג שיטת טיפול אחרת המורכבת גם מן החלקים הפנימיים והנפשיים אצל האדם כמו הילינג וכו' ולא רק בשיטות המקובלות.
הקורונה הייתה זרז לכתיבת הספר שדרש מהמחברת להתרכז סביבו והיא שיתפה את מכריה, חבריה והכי חשוב לדעתי אף את מטופליה ברצון הזה. כשהגיעו התשובות, הן אלקטרונית והן פיזית, היא נדהמה מההיקף שלהן. היה בכך כדי ללמד על רוחב השיטה והיכולת וגם להצביע על הכרת תודה שלהם.
כך למשל, פלג, אחד מהמטופלים כותב כי “במהלך סדרת הטיפולים, אסתר מעניקה כלים מועילים לטיפול עצמי מעבר למפגשים בקליניקה, מעודדת את המטופל להיות שותף פעיל בתהליך הריפוי. כאדם שמתעניין במדעים מגיל צעיר מאד, למדתי שבעולם הקוואנטי, הצופה אינו אובייקטיבי וחיצוני למערכת שבה הוא מביט – הוא תמיד נוטל חלק פעיל בה, משפיע על תוצאות הניסוי בעצם התצפית. באופן דומה, הטיפול עם אסתר הוא שותפות לדרך, שבה שני הצדדים תורמים את תרומתם ההכרחית להצלחה, קובעים יחדיו את התוצאה”.
מעניין לראות את מה שכותבת המחברת על הדרך המורכבת שהיא עברה: "היו זמנים שהרגשתי את ההתנגדות הגדולה סביבי, למקצועי ולשיטות הטיפוליות בהן נקטתי. את ההתנגדות קיבלתי מאנשים ומוסדות והיא באה לידי ביטוי בדרכים שונות: הבעת עמדת נגד, הפחדה, הערמת קשיים, התעלמות ובעיקר חוסר רצון לשיתוף פעולה."
היא ממשיכה וכותבת כי "מאנשים אלה לרוב התעלמתי עד כמה שיכולתי. למדתי לבחור באנשים תומכים ומפרגנים, המצטרפים לדרך אותה בחרתי. הבחירה לא הייתה קלה ולעתים קשה הייתה הדרך, כאמור, אבל תמיד כשהגעתי ליעד מסוים שקבעתי לעצמי הרגשתי שכבשתי את האוורסט. בעלייה להר נשימתי הייתה כבדה ומקוטעת עד שנרגעה ושוב המשכתי לטפס… "
אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר המיוחד הזה: יש בו נגיעות לכל כך הרבה רבדים והוא משמש מדריך מתוך ניסיון מרשים לתהליכים שאנחנו יכולים לעבור. כפי שכותבת המחברת, לתהליך טיפול יש שני גורמי הצלחה- לא רק המטפל המגיע מבחוץ אלא גם המטופל עצמו שמאמין בכך והוא חלק בלתי נפרד מהצלחת הטיפול.
אני מאמין שכך גם הספר הזה שבקצהו האחד נמצאת המחברת אך כשהוא מגיע אל כל אחד מהקוראים הרי שהוא כבר מאפשר יצירת תהליך משותף. בספר משולבים קורות חייה, סיפורי מטופלים ותלמידים, הכרות עם דרכי טיפול אלטרנטיביות הבאות מכל קצוות עולם ועצות מעשיות לטיפול ועוד.
המחברת, אסתר אמיתי, הביאה לתודעת הציבור והמוסדות את ההבנה ששילוב בין שיטות טיפול קונבנציונליות ואלטרנטיביות הן דרך לאיכות חיים. בספר משולבים קורות חייה, סיפורי מטופלים ותלמידים, הכרות עם דרכי טיפול אלטרנטיביות הבאות מכל קצוות עולם ועצות מעשיות לטיפול עצמי.
