מאת: לוטם חן פיאדה
יש מקומות שבהם האוכל הוא החוויה המרכזית, יש כאלה שבהם האווירה גונבת את ההצגה – ויש את פיפל (PEOPLE) טבריה, שמצליח לשלב את שניהם יחד.
המקום, שבגרסתו המקורית פעל בראשל"צ, פתח לפני שלושה חודשים את הגרסה הצפונית שלו בחוף נאמוס שבכנרת, ולא מסתפק רק באוכל מוקפד, אלא מציע גם חוויית בילוי שלמה עם מוזיקה חיה, מופעי אש ורקדניות שמחכים לעם ישראל שיגיע לחזק את הצפון אחרי שנה וחצי של האטה בפעילות בשל המלחמה.
כבר בכניסה לפיפל אפשר להבין שלא מדובר במסעדה סטנדרטית. עיצוב אורבני מוקפד, תאורה עמומה שיוצרת אווירה מסתורית ודיג'יי שמלווה את הערב בקצב נכון – כל אלה מעניקים תחושה של מקום שבו כל רגע יכול לקרות משהו חדש. בהתחלה זה מרגיש כמו מסעדת שף לכל דבר, עם תפריט מוקפד ושירות מדויק, אבל ככל שהשעות חולפות, האווירה משתנה – יותר מוזיקה, יותר אנרגיה, ואז – הרחבה המרכזית מתמלאת, והערב הופך לחגיגה של ממש.
מתחילים בקלילות
כדי לפתוח את הערב, בחרנו להתחיל עם מנות רעננות ומעוררות תיאבון. סלט הכרוב התאילנדי היה ביס מושלם של טריות ופריכות, עם רוטב חמאת בוטנים שנתן עומק טעמים מעניין. הסלט הזה, שנראה פשוט ממבט ראשון, התגלה כמתוחכם הרבה יותר, עם איזון מצוין בין מתוק, חמוץ ומלוח.
אחריו הגיע סביצ'ה דג ברק, שהוגש בצורה יצירתית בתוך קערית קריספית אכילה. לצד העשבים הטריים, התותים נתנו לו טוויסט בלתי צפוי שהוסיף רעננות. זה מסוג המנות שמרגישים שהושקעה בהן מחשבה – לא רק מבחינת שילוב הטעמים, אלא גם מבחינת הצורה שבה היא מוגשת, כזו שמוסיפה משחקיות לחוויה.
המשכנו עם טטאקי טונה – פרוסות דקות של טונה אדומה, צרובות קלות ומונחות בדיוק מדוד על הצלחת. לצד הרוטב המתקתק-חמוץ, זו הייתה מנה שמצד אחד שומרת על מינימליזם ומצד שני נותנת נוכחות חזקה של חומרי הגלם. כל ביס היה מדויק – לא מתוחכם מדי, אבל גם לא פשוט.
מנות ביניים עם עומק של טעמים
בשלב הזה, המנות התחילו לקבל יותר אופי, יותר עושר. טטאקי הסינטה היה בדיוק מה שמצפים ממנו – נתחי סינטה רכים, עסיסיים, מוגשים עם סלט עשבים רענן ורוטב אסייתי חמצמץ. זו מנה שמדברת באלגנטיות – בלי יותר מדי מרכיבים שמסתירים את הטעמים, אלא רק את מה שבאמת צריך כדי לגרום לכל ביס להיות מספק.
אחריו הגיע סלמון אבוקדו – אם הייתם לוקחים סושי מפורק ומעצבים אותו מחדש, כנראה שזה מה שהיה מתקבל. קוביות הסלמון האפויות, בשילוב האבוקדו הקרמי, יצרו מרקם מדויק ותחושה קלילה, בלי הכבדות של אורז. זו לא המנה שתתפוס אתכם בהפתעה, אבל כן אחת כזו שנעים לחלוק ולהמשיך ממנה הלאה.
ובשלב הזה, אי אפשר היה שלא להתפתות לפוקצ'ה החמה שהגיעה לשולחן. היא הוגשה עם מטבלים שונים – שום קונפי, סלסת עגבניות ופלפלים חריפים – ונשנשנו אותה בין ביס לביס, עד שטעמי השום הקלוי כמעט תפסו לנו את הבמה.
עיקריות שמותירות חותם וסיום מתוק ובלתי נשכח
ואז הגיע הרגע של המנות הכבדות יותר. סטייק הסינטה, אחת המנות המדוברות בתפריט, הוגש במידת עשייה מושלמת, על קרם פולנטה קטיפתי. התוספת של כמהין העניקה לו עומק נוסף, והפכה אותו לעשיר ומהנה במיוחד. יש מנות שגורמות לך להבין כמה חשוב שהן יגיעו בדיוק כפי שהן אמורות להיות – וזאת הייתה אחת מהן.
בשלב הזה, החגיגה הייתה בעיצומה, אבל איך אפשר לסיים בלי קינוחים? חלווה דובאי הייתה ללא ספק אחת ההפתעות. המרקם האוורירי שלה השתלב נהדר עם הקרנצ'יות של הקדאיף והפיסטוק, והטעמים היו מאוזנים – לא מתוקים מדי, לא כבדים מדי, בדיוק מה שצריך כדי לסיים את הערב עם חיוך.
ואם כבר מחפשים משהו מנחם באמת, סופלה השוקולד הפרווה עשה את העבודה כמו שצריך – חם, עשיר, ונימוח בדיוק במידה הנכונה.
אם לסכם את הביקור – פיפל היא יותר ממסעדה, היא חוויה שלמה. פיפל טבריה מצליחה לקחת את הקונספט של מסעדת שף ולשלב אותו עם חוויית בילוי סוחפת. כאן לא רק אוכלים – חווים את המקום בכל החושים. המקום הזה מתאים למי שרוצה ליהנות מארוחה טובה, למי שמחפש אווירה תוססת ולמי שפשוט רוצה להפוך ערב רגיל למשהו שהוא לא ישכח.
