מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב עת מדעי יוקרתי מצליח לאשר את שלבי חווית סף המוות או בלשוננו מוות קליני.
לדברי החוקרים, מדובר על חוויה של היפרדות מהגוף עם תחושה מוגברת ורחבה של מודעות והכרה בכך שהם מתים; חוויה של "מסע למקום אחר";חוויה של סקירה משמעותית ומכוונת של חייהם ומעשי העבר. במילים יותר פשוטות: החיים שלהם חולפים מול עיניהם; חוויה שהם הולכים למקום שמרגיש כמו "הבית שלהם"; הרגע שבו הם חוזרים לחיים.
הרגע הזה של החזרה מוסיפים החוקרים הופך את "חוויות של סף מוות" לכזה שמוביל לפעילות שינוי פסיכולוגי חיובי לטווח ארוך באדם שעבר את החוויה.
ספר חדש ומרתק "והתחברו השמים והארץ" (אהיה שלום), שהוא למעשה מסע מופלא שכתוב בצורה בהירה ומפורטת, מביא את סיפורה האישי של אשרת קדוש. יש בסיפור הדרמטי הזה חוויות ורגשות; תובנות ומחשבות; ובעיקר- תיאור עוצמתי של חוויה נדירה: מוות קליני אותו חוותה המחברת. תחילתו בבית הוריה בגיל 14, אצל אבא ואמא והמשכו בצורה בוגרת יותר עם הקמת המשפחה.
נדמה שהכל מתנקז לזמן אחד שבו הכל קורה, חול המועד סוכות, שהוא על פי היהדות מוגדר כזמן שמחתנו. אולם מתברר שזה לא בדיוק כך. זה מתחיל באווירה ביתית, פנימה, שבה הילדים משחקים; אמא של המחברת עומדת ללדת את בנה החמישי.
אחר כך ישנו את שלב החוץ שמתחיל ביציאה חד פעמית: בזמן נסיעה ללידה של האמא- שעה שמחה; מתקיימת יציאה לא שגרתית של המחברת מביתה
ואז, בשעה חצות וחמש דקות, ממש קרוב לבית, כשכולם עומדים בצפייה והמתח בשיאו בכמה מובנים, מתרחשת תאונה בעקבות נהיגה מהירה וסיבוב חד. וגם במציאות ובסיפור ישנה כאן מטאפורה של שינוי חד: המחברת מתארת את רגע התאונה לפרטי פרטים, הובלתה לבית החולים, את השבר הגדול בעת מעברה את הסף, לידתה מחדש ואיבוד הזיכרון, יכולת הדיבור ויכולת התנועה, הכאבים, מכשירים, טיפולים ממושכים (תחילה בחדר עם שותפים ולאחר מכן במה שהיא מכנה "הסוויטה"), תרופות ותרגילים.
כל התהליך מתואר בצורה רציפה וכתוב לפרטי פרטים. מה שאירוני הוא שהמחברת זוכרת הכל בשעה שבה כאמור נאבד הזיכרון. זה מתבטא גם בדבריה המצמררים על חווית הטרדה מינית שעברה בשעת לילה בהיותה תחת השפעת תרופות חזקות באשפוז בבית החולים.
ישנם גם סצנות של רצון חזק לדבר, לצעוק, לומר משהו ובמקום זאת שתיקה, כמו למשל בשעה של הגעה הביתה ואז ניפוץ ושבירת הכלים (מוטיב חזק מאוד למי שמכיר את עולם הקבלה, אגב) למול חוסר האונים של הסביבה.
יש בכתיבת הפרוזה של המחברת תיאורים שגורמים למי שקורא אותן כאילו להיות בתוך החדר עצמו. בנוסף, המחברת מתארת ריחוף, מעין פרחה נשמתו, וידיעה של מה שצפוי לקרות.
כשיצאה מגופה משוטטת בין עולמות בחוויית סף המוות גילתה את הסודות הכמוסים של העולמות הרוחניים. הדברים נמצאים בתוך הסיפור אבל הם משמשים גם במקרה הזה למתח המרתק שבין זיכרון לידיעה באופן אירוני
כיום המחברת, אשרת קדוש, מדריכה ומלווה נשים בתהליכים רוחניים ורגשיים ברוח היהדות. היא מאמנת אישית לפיתוח אסטרטגיות חברתיות ומיומנויות חיבור, מטפלת זוגית, קארמתרפיסטית, מומחית ליחסים בתא המשפחתי, ויועצת פוריות וטהרה מוסמכת בוגרת פוע”ה.
התהליך מוביל את המחברת לתובנות מרתקות על הבריאה והמציאות, על החיבור בין גוף לנפש, בין שמיים לארץ, בין הממד הגשמי לממש הרוחני, בין התנהגויות חברתיות לטבע האדם ואותן היא מטיבה לתאר. הספר מעורר מחשבה ומפעים. אני ממליץ על קריאת הספר ולהיכנס לאתר להזמנה.
