בעיית הרווקות המאוחרת פושה בציבור הדתי לאומי. אלי גרון – מנהל בית הספר "בואי כלה" מנתח את הסיבות לכך וקורא לצעירים הסרוגים לבחון בעצמם את בן\בת הזוג ולא להעזר בהורים.
עמי שרון 08/06/2012
הרצון לבנות בית, להתחתן ולהיות מאושרים, הוא נחלתם של כל בני המין האנושי. נשים וגברים, מדתות ומעמים שונים בכל רחבי הגלובוס, בכל תקופות ההיסטוריה, הקימו בית. גם בקרב בעלי החיים קיים הרצון להרבות ולהתרבות, אולם ייחודו של האדם הוא שחיבור זה נעשה מתוך הכרה שכלית ורצונית. למרות העובדות הללו, בעיית הרווקות המאוחרת בציבור הדתי לאומי ממשיכה לצבור תאוצה.
בעולם המערבי, ערך המשפחה הולך ומתמוסס. רווקים ורווקות בגילאים מאוחרים כבר מזמן אינם דבר חריג. רבים מהם כבר לא מרגישים צורך לקשור את חייהם המשותפים בברית הנישואין. עובדה זו גורמת לגיל הנישואין לעלות משנה לשנה ובעקבות זאת לירידת הפריון.
בעיית הרווקות בקרב הציבור הדתי לאומי, לעומת זאת מונעת מסיבות אחרות אשר לא קשורות לעולם המערבי. בציבור הדתי לאומי אנשים אכן מכירים בערך המשפחה ורוצים להתחתן, אך למרות רצונם העז והכנה לבנות בית ולהביא ילדים לעולם רצונם מתממש בגיל מאוחר יחסית. ישנו קושי גדול למצוא את בן או בת הזוג המתאימים לכך. מכאן, גם הסיבה לתסכול האישי הגדול בנושא זה.
לעומת הציבור הדתי לאומי, ניתן לצפות בתמיהה בציבור החרדי על גווניו השונים. בקרב ציבור זה, מסתפקים ע"פ רוב בפגישה אחת עד שלוש, על מנת שבני הזוג יחליטו (או שיחליטו עבורם) שזה בן הזוג או בת הזוג איתם יבלו את שארית חייהם באושר ושמחה, כמשפחה ברוכת ילדים. השאלה הטמונה בהתנהלותו של הציבור החרדי היא מהו הסוד החרדי שגורם לציבור זה לרצות להינשא לאחר שלוש פגישות בלבד.
התשובה לכך היא פשוטה, מסביר אלי גרון- מנהל בית הספר "בואי כלה".
על מנת להתחתן, בני הזוג צריכים לברר לעצמם שלושה דברים:
- הבירור השכלי: התאמה בסיסית הבודקת האם שני בני הזוג רוצים להקים אותו סוג של בית והאם שאיפות החיים שלהם דומות.
- הבירור המנטלי: התאמה בין בני הזוג מבחינת ההתנהגות שלהם, המעמד החברתי כלכלי שלהם והשפעתו על דפוסי החיים. לעיתים שיקולים עדתיים תופסים אף הם מקום בבירור המנטלי שבין בני הזוג.
- כימיה בין בני הזוג: הכימיה היא "אהבה" אלא שלא מדובר על אהבה סוחפת, שכן בני הזוג בקושי מכירים, אלא בודקים שלא קיימת רתיעה אחד מהשני ושקיימת אפשרות לאהבה להתפתח בין בני הזוג לאחר החתונה.
בציבור החרדי את הבירור השכלי והמנטלי עושים ההורים של בני הזוג עוד בטרם פגישת הזוג עצמו. מלאכת הבירור השכלי והמנטלי ניתנת להורים, מפני שהם מכירים טוב יותר את מהלכי החיים. לכן, הם ימצאו לילדים שלהם את השידוך הטוב ביותר עבורם. בשלב הזה, להורים כבר יש המון ידע על הצד השני ומה שנותר לברר הוא הכימיה בין בני הזוג. לכך מספיקות שלוש פגישות ואף פחות על מנת שבני הזוג יראו אם יש להם רתיעה אחד מהשני. או מציאת חן ונעימות השיחה שניתן לפתחם לאהבה גדולה לאחר החתונה.
בציבור הדתי לאומי, הבירור השכלי והמנטלי לא יכול להיעשות ע"י ההורים ומה שיתאים להורים לא בהכרח יתאים לבן או לבת. לכן עבודת הבירור השכלי, המנטלי והרגשי, מתבצעת על ידי בני הזוג שבהרבה מקרים חסרי ניסיון חיים ולא יודעים כיצד לבחון את הדברים על מנת לבחור את בן הזוג או בת הזוג המתאימים ביותר.
משום כך, נוצרות הרבה פגישות לא נכונות, לא מתאימות, שבהם בני הזוג מגששים באפילה. לכך, מתווספות שתיקות ארוכות ומעיקות לאורך הפגישות הגומרות את הקשר בין בני הזוג. שתיקות הנגרמות משום שלא יודעים על מה צריך לדבר ולברר ומה חשוב לדעת לפני החתונה. דבר הנובע מחוסר ניסיון חיים שאצל אחינו החרדים נרכש מההורים.
בעיית הרווקות המאוחרת צברה תאוצה וכנראה שעד שציבור גדול זה יקנה את הידע לעניין זה לבניו ולבנותיו באופן מסודר, יעברו עוד מספר שנים. מה שניתן לעשות בינתיים זה ללמוד את תחום הדייטים, לעבור סדנאות זוגיות ולתקן טעויות מפגישות קודמות. בעזרת שינויים קטנים ניתן להגיע לחופה גם תוך שנה.
