בראיון לאתר החדשות דתילי מספר השחקן אוהד קנולר שכיכב בסדרה "סרוגים" על השפעות הסדרה:"למדתי למלמל ולברך ברכת המזון כמו דתי מן השורה", על לידת בנו הבכור:"בדיעבד גילינו ששמו קדוש וקשור ליהדות" ועל ה"קווים האדומים" שלו כשחקן:"סירבתי להשתתף בסרט אנטי ציוני".
חיים שובל 10/05/2010
השחקן אוהד קנולר נולד בתל- אביב לאב ארכיטקס ולאם ששימשה כעיתונאית ב"הארץ" והוא מתגורר כיום יחד עם אשתו ובנו בדימונה. במהלך הקריירה, הספיק לשחק בתיאטרון, בטלוויזיה ואף בקולנוע. בין היתר בסרטים: "עץ הדומים תפוס", "יוסי וג'אגר", "הבועה" ו"בופור". בהצגות "בגידה" ,"חיל פרשים אנו", "הקמצן" ו"מלחמה על הבית" ובסדרות "כנפיים", "אהבה זה כואב", "אפידורל", "סרוגים 1" ו"עד החתונה 1. קנולר כתב מחזה בשם "גיבור מעמד הפועלים" לפסטיבל תיאטרון קצר ,השתתף בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" לצד איילת זורר, וכיום הוא משחק בעונה השנייה של הסדרות "סרוגים" ו"עד החתונה".
עד כמה אתה מחובר למסורת/לדת?
"סבי היה בן אדם מאוד מסורתי למרות שנסע בשבת. הוא הקפיד להניח תפילין והלך לבית הכנסת בשבתות וחגים. כילד הלכתי איתו לבית הכנסת והיינו מתארחים לקידוש ולסעודה. אישית אני לא מחובר היום לדת אבל מקפיד לקיים את ארוחות השבת עם המשפחה וכשאנחנו נשארים בדימונה אנחנו מתארחים אצל משפחות דתיות אני רואה בארוחות השבת, והחגים זמן טוב למפגש שבועי עם המשפחה. בסדרה "סרוגים", הייתי חייב ללמוד הרבה דברים שביום יום אני לא מכיר ולא מקיים כדוגמת: סגנון התפילה, ברכת המזון, צורת הדיבור וההתנהגות, הנחת תפילין ואיסור נגיעה".
ספר קצת על הילדות ועל המשפחה?
"הייתי ילד היפרקטיבי, פעלתן ושובב ומצד שני קראתי הרבה ספרים, ממש תולעת ספרים. ילד חברותי שלפעמים יכול להיות מהילדים היותר דומיננטיים ולפעמים מהילדים שיכולים להתבאס ולהרגיש דחייה חברתית. הייתה תקופה שחשבתי שאני ילד שנוא שאנשים נהנים להתעלל בו כי הייתי הילד הכי שמן בכיתה. למדתי בבית הספר לאמנויות ומשם עברתי למגמת התיאטרון של תלמה ילין. התגייסתי להנדסה קרבית למרות שחשבו שגם בצבא אני אפנה לכיוון התיאטרלי חשבתי שלשרת בקרבי תורם יותר מללכת לתיאטרון צה"ל. גם כיום, אילו הייתי בן 18, הייתי לוקח אותה החלטה, אני עדיין מאמין בציונות. כבר מגיל שנתיים-שלוש, התחלתי לעשות חיקויים של קרמיט מהחבובות כאשר אני עומד והמסך האדום מאחורי. השתתפתי בגן ובבית ספר בהצגות כי זה היה בתוכי וכנראה שהקרנתי את זה החוצה. בגיל 14, הגשמתי חלום ישן מהילדות כאשר אהבתי מאוד את התוכנית ריץ רץ ורציתי להגיע לתוכנית מסוג זה והתקבלתי לתוכנית תופסים ראש. בכיתה ט', השתתפתי בתפקיד קטן בסדרת דרמה אבל מה שממש הוציא אותי החוצה למשחק היה הסרט הראשון בגיל 18 "עץ הדומים תפוס".
ספר על חוויה יהודית שחווית?
"החוויה הייתה מסביב ללידת הבן שלי פטר. כמו כל בעל טוב הייתי בלידה שהיוותה עבורי דבר מדהים דבר שמחבר למשהו יותר גדול ממני. באותה תקופה עבדנו על הסרט "בופור", התקשרתי לבמאי יוסי סידר ביום ששי אחר הלידה וסיפרתי לו שהחלטנו לקרוא לו פטר. סידר הסביר לי שהשם פטר נובע מהיהדות וקשור לפדיון הבן, לבן הבכור, הבננו שכל הקדושה שמיוחסת לבכורה נובעת מהראשוניות כי חוויה ראשונית מעלה את זה לדרגת קדושה וזה מאוד חזק. החוויה שחווינו בלידה הייתה חזקה ובמיוחד שזה בן בכור. אני חושב שכל דבר ראשון הוא מדהים ואני יכול לייחס את זה לאלוקים, החד פעמי הופך את זה לנס וזה המיוחד שבו".
מה עמד מאחורי המעבר לדימונה?
"כשהציעו לנועה לנהל את קבוצת התיאטרון העירונית, היא השיבה בשלילה, אבל אחרי שהציעו לה שוב ושוב באנו לראות את המקום והתחלנו לחשוב שאפשר לעשות את זה. העניין של לעבור לגור בדימונה לא היה תנאי או משהו כזה, אבל כשהפרויקט התקדם והיא החלה לשקול אותו ברצינות, הייתי בעד המעבר ונראה שהדבר הטבעי לעשות עם פרויקט שקורה בדימונה הוא לעבור לגור בדימונה. אם מציעים לך לנהל תיאטרון משלך, זאת הגשמת חלום מטורפת. אתה תזנק על זה. משום, מה בגיל מסוים זה כבר לא כזה ברור. זה לא משהו שעושים אלא נתקעים, מזדקנים… אבל רצינו להוכיח לעצמנו קודם כל שאנחנו כן יכולים לעשות את זה, שאנחנו לא תקועים".
מה החלומות המקצועיים שלך?
"אני מעוניין להעלות מחזה על פואמה של אורי צבי גרינברג "הקבר ביער". אשתי הקימה את התיאטרון בדימונה ואני מניח שאם הרעיון של המחזה יצא לפועל הוא יעלה שם, לצערי לא מכירים מספיק את פועלו של גרינברג בציבור הכללי, הוא מוכר יותר בציבור הדתי בגלל סיבות פוליטיות ובגלל שהיה מחובר יותר לדת. אני אשמח לגעת בכל דבר שקשור ליצירה ואומנות כי יצירה מאוד מעניינת אותי בניגוד לטלנובלות".
עברת חוויות מיוחדות במהלך צילומי הסדרה סרוגים?
"כדי שניכנס טוב לתפקיד, ממש לימדו אותנו להניח תפילין אבל לצוות הסדרה הדתי היה קשה ללמד אותנו להניח תפילין על היד שלנו, כך שהם הדגימו לנו וזה היה מאוד מצחיק לראות איך הם מדמים שהיד שלהם זאת היד שלי, בנוסף לימדו אותנו לברך את ברכות השחר במהירות של אדם דתי והגענו למסקנה שעדיף למלמל ולא לברך, מה שגם הפך לקטע מצחיק בגלל שאנחנו לא ידענו איך לעשות זאת ונתקענו עם המילים. לאדם דתי המלמול בא בטבעיות כי המילים שגורות בפיו כמו שצריך, בעונה השנייה, כבר למדתי לעשות זאת לבד באופן הרבה יותר בטבעיות מה שהקל מאוד על הבמאי והצוות".
יש איזה חג שאתה מחובר אליו במיוחד?
"כשהייתי ילד, מאוד אהבתי את חג הפורים כי זה חג שמח, מתחפשים ועושים שטויות וכיום אני שוב מתחבר אליו בגלל הבן שלי, את חג הפסח אני אוהב בגלל החופש שמגיע אחריו למרות שבחיים שלי יש הרבה חופש, באופן כללי אין הרבה משמעות בעיניי לחגים אבל מאז שהבן שלי פטר נולד אני מקבל ומקיים יותר".
ראיתי את התוכנית שלך בסדרה מי "אתה חושב שאתה?" בערוץ 1 מה הרגשת כשצפית בתוצר הסופי?
"מגיל צעיר, אני מתעניין מאוד בעברה של משפחתי אבל לא העזתי לשאול על עברם של שניים במשפחה – שני סביי. עכשיו כשאניב עצמי אבא, ניתנה לי ההזדמנות לצאת במסע חיפושים אחר חייהם ומותם של הסבים שלא פגשתי. גיליתי מידע מרתק על המשפחה ועל עברה, הצלחתי להכיר אותם קצת יותר ועם המידע זה אני חוזר חזק יותר בחזרה לחיים בארץ ישראל, למרות שלא גיליתי המון דברים המסע נתן לי הרבה ואני שמח על האפשרות שניתנה לי".
איפה הקו האדום שלך? מה לא תעשה?
"בעבר, הציעו לי להשתתף בסרט בריטי, הבעיה הייתה שגיליתי שמדובר בסרט אנטי ציוני ואנטי יהודי וכמובן שסירבתי להצעה, אני לא מוכן לקחת חלק בזה בעד שום הון שבעולם".
לסיום מה המוטו שלך בחיים או משפט שאתה מאמץ לחייך?
"לא ללכת לאורך הדברים ולא בתלם אלא להיות פתוח לשינויים שהחיים מביאים לנו. ברגע שמאמצים את הפתיחות לחיים ומתגלגלים עם זה מרגישים חיים טובים שכיף להמשיך אותם".
