דפנה ניומן, סטודנטית לתואר שני בלימודי משפחה ממודיעין בדקה את נושא הנגישות של המידע והזכויות בקרב משרדי הממשלה למשפחות של נזקקים ובעלי מוגבלויות וגילתה כי משרדי הממשלה לא מתייחסים לקשיי המשפחות ואף יוצרים חסמים המקשים על הנגישות למידע ועל היכולת לממש את זכויותיהם. במאמר חריף לאתר החדשות דתילי היא מסבירה את העוולות שעושה המדינה ומציעה דרכים לפתרונן.
דפנה ניומן 08/02/2012
מחאת הקיץ אמנם הולכת ודועכת, אך בחיי היום יום של מדינת ישראל ממשיכות משפחות ועמותות רבות של בעלי מוגבלויות להאבק על השגת זכויות בסיסיות ולנסות לשנות את מערך החקיקה המוגבל בתחום ממחקרים בתחום מסתבר כי מרבית הנזקקים כלל לא מודעים לכל הזכויות הקיימות להן הם זכאים ולא מכירים את הדרכים לקבלת המידע.
חיים ריבלין, כתב ערוץ 2, קיים לאחרונה סדרת תחקירים שבדקה את התנהלות הביטוח הלאומי בהם גילה כי במקרים רבים הרשויות כלל לא מיידעות את האזרח על זכויותיו המלאות ויתרה מכך אף מערימות עליו קשיים בדרך להשגתם.
בתחקיריו ציין ריבלין כי מספר השעות של קבלת קהל בסניפי הביטוח הלאומי הולך ויורד, והעומס הוא בלתי נסבל. יתרה מכך, אפילו בטלפון כבר אי אפשר להשיג את הסניפים עצמם. השיחות מנותבות למוקד טלפוני, אותו מפעילה חברה פרטית, אשר מעסיקה עובדים בעלי הכשרה מינימאלית.
לכל אחד מאיתנו קרוב משפחה או חבר שנתקל בתלאות ובקשיים בדרך להשגת זכויותיו ובמסכת הייסורים ?של הבירוקרטיה הישראלית ומסתבר כי הכל נכון.
כסטודנטית ל MA בלימודי משפחה עסקתי לא מעט בנושא זה. וגיליתי כי למרות שלכאורה לכל אדם בחברה הזכות ליהנות מאפשרות הגישה לזכויות או לשירותים המגיעים לו בפועל במקרים רבים ישנם חסמים, המונעים ממנו לממש את זכויותיו.
חסמים אלו נובעים ממגוון גורמים ובין היתר מאי הכרה או אי ידיעה של הזכויות, אי ידיעת השפה או חוסר במשאבים חומריים. חשוב להבין כי להגבלת הנגישות לזכויות יש השפעות מרחיקות לכת על חיי הפרט ומשפחתו.
במשפחה בה יש אדם נזקק, נכה, ניצול שואה ואפילו לקויי למידה, משאבים רבים העומדים לרשות המשפחה יופנו לטיפול בו, ובהכרח יובילו לחוסרים במקום אחר. מצב בו משפחה נתונה ללחץ כלכלי ולעומסי תפקידים, עלול לגרום למתחים בין בני הזוג, להשפיע על תפקודם כהורים ועל ידי כך להשפיע על תפקוד הילדים.
מכאן, שנגישות של משפחה במצוקה לזכויותיה ולשירות לה הם זכאים, הינה עניין משמעותי שיכול להקל על המתחים והעומסים בתא המשפחתי. לעומת זאת, חוסר נגישות לזכויות אלו גורם להעצמת הבעיות והקשיים.
מתוך בדיקה של אתרי הממשלה השונים באינטרנט, נראה למרות הרצון והכוונה להנגיש את המידע לאזרח, עדיין הגישה למידע זה מסורבלת ומתישה. המידע לא מופיע בכל השפות, וכמובן שלא לכל אדם יש גישה לאינטרנט כמקור מידע.
מי שמנסים לסייע למשפחות לנווט בתוך שלל נבכי המידע, הינם העמותות השונות וארגוני המגזר השלישי. אך האם אין זה מתפקידה של הממשלה אשר הגדירה את הזכויות לדאוג גם לספק את הדרכים למימושן?
עוד נושא משמעותי שחשוב לציין הינו כי אף משרד ממשלתי, אינו מתייחס למשפחה של הנזקק, למעט, משרד הרווחה שמזכיר אותה בהקשר של משפחות חד הוריות.
חשוב להבין כי המשפחה היא חלק בלתי נפרד מהמצב ומההתמודדות של הפרט בתוכה. היא יכולה לסייע ולתרום לחיזוק היחיד, יחד עם זאת, גם היא זקוקה לתמיכה ולליווי בהתמודדותה עם הבעיה.
מכאן יש, לדעתי, לפעול בשני מישורים מקבילים. הראשון, מיסוד מדיניות המשפחה בארצנו, ומעבר לראיה מערכתית משפחתית רחבה. כלומר, טיפול ביחיד כחלק ממשפחה ושיתוף המשפחה כמשאב זמין המסייע בטיפול בנזקק. ומאידך, תמיכה ולווי לכלל המשפחה המושפעת מהבעיה שעימה היא מתמודדת.
המישור השני כרוך בהגדלת הנגישות של יחידים ומשפחות לזכויותיהם וצריך לכלול הקמת מוקד טלפוני, בכל השפות, המשותף לכל משרדי הממשלה. במוקד זה יועסקו אנשים שיוכשרו לתת תשובות ברורות ומפורטות, לכל אדם ומשפחה הנתקלים בכל בעיה שהיא. הם ייחשפו בפניהם את כל הזכויות המגיעות להם, וייפנו אותם לשירותים הרלוונטיים להם ויהא זה צעד ראשון בדרך לתיקון העוולות שיצרה המדינה כלפי משפחות המתמודדות גם כך עם קשיים רבים ולא שגרתיים.
*הכותבת הינה סטודנטית לתואר מוסמך בלימודי משפחה, במסלול האקדמי – המכללה למנהל.
