במאמר חדש בכרך מ"ב החדש של 'תחומין' של מכון צומת שיוצא לאור בימים אלה מפרסם הרב אליעזר פוזן, איש חינוך בשומריה, מדריך הלכתי לגיוס המונים. את המאמר פותח הרב פוזן בהסבר על שיטת הגיוס הרווחת בתקופה האחרונה: "בשנים האחרונות אנו עדים לשיטה חדשה של גיוס תרומות למוסדות באמצעות "קמפיין גיוס המונים" בעל אופי חדש, שיש לבחון את השלכותיו ההלכתיות", כותב הרב פוזן. "עד כה היה מקובל, שהעוסקים בהתרמת הכספים הם אנשי מקצוע, הפונים לתורמים בשליחות המוסד המתרים כשהם מזדהים בפניו כשליחי המוסד, וממילא גם היחס הנפשי של התורמים מותאם לכך. בשיטה שהתחדשה, מארגני הקמפיין ממנים מספר רב של 'שגרירי גיוס כספים' מקרב ידידי המוסד. בשלב ההיערכות לקמפיין מתבקש כל שגריר לנקוב בסכום שאותו הוא מציב לעצמו כ'יעד גיוס', כשבדרך כלל הדבר נעשה בפומבי כדי ליצור תחרותיות בין השגרירים".
הרז פוזן מרחיב גם על הבעייתיות בגיוס ההמונים: "בהדרכה שמעבירים מארגני הקמפיין, הם מבהירים שההצלחה מבוססת על "חתירה למגע", ועל יצירת מחויבות אישית של התורם כלפי המתרים. נקודת המוצא היא שמחויבות התורם למתרים תקשה עליו לחמוק מתרומה. יתר על כן, אם יחמוק בעדינות ויבקש לשלוח לו את פרטי החשבון ('קישורית' וכדו'), כך שיוכל לתרום באופן עצמאי (או להצליח להימנע מלתרום…) – אותו מתרים מתבקש שלא להרפות, אלא ביחד עם מסירת הפרטים עליו להקפיד לשאול את מכרו כמה הוא מתכוון לתרום, וכך יוודא שאכן תתבצע התרומה".
הרז פוזן מציין כי השיטה אכן מוכחת כיעילה ביותר, ומרחיבה את מעגל התורמים ואת סכומי התרומה, אך פעמים רבות הדבר נובע מאילוץ רגשי מצד התורם ומאי-הנעימות שלו לסרב למכר או לבן המשפחה שביקש את הסיוע. לכן מציין הרב פוזן כי מתעוררת השאלה האם יש בעייתיות בסגנון גיוס כספים זה או שמא התוצאה של זיכוי הרבים במתן צדקה מכשירה הפעלת לחץ נפשי ומניפולטיבי על התורמים.
במאמר סוקר הרב פוזן את השיטות והגישות השונות במקורות ובסופו של דבר קובע כללים לגיוס המונים: "אסור לגבאי צדקה לגבות ממי שאינו יכול לתת, וכן נאסרו גבאים של ארגונים או מוסדות פרטיים להפעיל לחץ על אדם לתרום בניגוד לרצונו. כאשר יש יסוד סביר להניח שתרומה לארגונים ולמוסדות ניתנה שלא בלב שלם ראוי להימנע מלקבלה והפעלת לחץ על הנתרם עלולה להיחשב כגזל בדיני שמים, ולעיתים – אף כגזל בדיני אדם".
הרב פוזן: "שיטת גיוס הכספים החדשה מניבה תוצאות ומרבה את היקף התרומות, אך היא עלולה להביא עימה מכשול גדול של אנשים שיתרמו שלא מתוך רצון מוחלט. משום כך יש לוודא, שהמכר או הקרוב באמת מעוניינים לתת מכספם ושאכן יחושו בנוח גם לסרב או לתרום סכום מועט. כאשר קיים ספק כל שהוא שמא לא ניתן לזהות את רצונו האמיתי של המקורב – נראה כי נכון יהיה להנחות שדווקא אדם אחר הוא שיתקשר בשם המוסד, ולא זה שמקושר עימו. כמובן שבמצב זה, גם ראוי להציע לשלוח קישור או את פרטי החשבון, על מנת שיוכל לתרום ללא רגשות של אי -נעימות או שבדרך זו יוכל אפילו לחמוק מלתרום, אם אכן זהו רצונו".
לסיום פוסק הרב פוזן כי יש להימנע מלהעסיק בשיטת התרמה זו אנשים שחסרים את המודעות לבחון את רצון הנתרמים, ובדגש על בחורים צעירים שעדיין לא יודעים לחוש את רגש נכונות הזולת לתרום, וק"ו בשעה שהם כה להוטים להגדיל את הסכומים שייתרמו וממילא אינם פנויים להעמיק בנפש האדם שמולם".
המאמר המלא יתפרסם כאמור ב'תחומין'. בימים אלו יוצא לאור הכרך ה-42 מסדרת ספרי 'תחומין' של מכון צומת, אשר נועדה לשמש במה לחדשנות תורנית-הלכתית ומהווה במה למחקרים אורתודוקסיים ולבירורי הלכה בנושא המדינה היהודית וסוגיות הנולדות מהמפגש בין אורח החיים היהודי לבין הקדמה והטכנולוגיה.
