לפני שלוש שנים, בעקבות ביטול חוקים נוקשים של ה-NCAA שלא איפשרו לספורטאי מכללות לגרוף רווחים מהפעילות הספורטיבית, התאפשר להם להתחיל לחתום על הסכמי NIL, חוזי חסויות אישיים, באופן מנותק מהמסגרת בו הם משחקים. כך יצא לדוגמא ששחקן הפוטבול שדאור סנדרס מאוניברסיטת קולורדו צפוי להיות השחקן עם ההכנסות הגבוהות ביותר מחסויות בשווי כ-4.5 מיליון דולר. הסכומים נקבעים לפי מדד של פופולריות ומוכרות ציבורית ובהתבסס, בין היתר, על פעילות השחקנים ברשתות החברתיות.
ההחלטה לאפשר את תחילת תהליך החסויות התקבלה במטרה לתקן עוול ארוך שנים שאף הביא לכך ששחקנים מוכשרים נפסלו מלשחק ברמת הקולג' או לשלילת פרסים בעקבות חשיפה על תשלומים שקיבלו. עם זאת, פתיחת אפשרות זו יצרה תהליך של תחרותיות מחודשת בין שחקנים, שעיקרה מחוץ למגרשים ואף מהווה לעיתים הסחת דעת.
לאחרונה הודיע מייסד נייק בן ה-86 פיל נייט (שוויו מוערך ב-33 מיליארד דולר) שיספק לתוכנית הפוטבול של אוניברסיטת אורגון בה למד תקציבים בלתי מוגבלים תחת מתכונת זו כדי להבטיח שהיא תזכה באליפות המכללות לראשונה בתולדותיה. מדובר במהלך חסר תקדים מאחר והסכומים יאפשרו למסגרת לצרף לשורותיה את השחקנים הבכירים והמבטיחים ביותר שיעשו את המעבר מרמת התיכון למכללות תוך הבטחת הטבות. כפי שנראה כרגע, הקבוצה תחזיק בעונת 2025 שני שחקנים עם דירוג חמישה כוכבים (הדירוג הגבוה ביותר לשחקן בתיכון) ו-12 עם דירוג ארבעה כוכבים. והיד עוד נטויה.
טוהר המשחק כפי שהוגדר על ידי ראשי ה-NCAA היה מונע בעבר מהלכים מסוג אלו, או שלכל הפחות היו נעשים מתחת לשולחן. למרות שלא הייתה הצדקה לאפשר למכללות לגרוף מיליונים על גב הספורטאים מבלי לשלם להם במשך שנים, המהלך של נייט פותח קופסת פנדורה לגבי שיטת התשלומים והתקנות בנושא, שנועדו לשמור על רמת תחרות הוגנת בין הקבוצות. השאלות הרבות שעולות בנושא יצטרכו לקבל התייחסות. אחרת, לא מן הנמנע שקבוצות נוספות יפעלו בצורה דומה והתחרות האמיתית תעבור מהדשא לבנקים. את זה אף אחד לא רוצה לראות.
