בין מוסכים סגורים לרשתות ריהוט מוזלות שוכנות לה אחת המסעדות המובילות בסצינת המטבח הכשר באזור המרכז שמחוץ לתל אביב. כן, אנחנו מדברים על מסעת נינה ביאנקה המוכרת מקרית עקרון – "ליד צומת בילו", בשביל רובנו – שלאחרונה פתחה בסרויס חדש של בראנץ' מפנק בימי שישי.
נתחיל ממה שהכי מעניין אתכם – הבראנץ' הכשר לא זול (130 ₪ לאדם, אין מחיר מוזל לזוגות), אבל בהחלט רחב ומגוון יותר מארוחות הבוקר השגרתיות המוגשות בבתי הקפה השונים מדן ועד אילת.
הבופה כולל לחמים ומאפים טריים שנאפו במקום, ירקות ומגוון סלטים, גבינות רכות ומיושנות, דגים ומטבלים.
בנוסף, עמדת קינוחים מגוונת מתוך הקונדיטוריה פתוחה לרשותכם ללא הגבלה לאורך כל הארוחה.
כל סועד יכול לבחור מנה עיקרית אחת מתוך מבחר שכולל אומלט, שקשוקה, קוראסון עם שמנת וסלמון, אגז בנדיקט, בריוש עטוף בביצה רכה והולנדז ובורקס של פעם עם ביצה רכה וסחוג עדין.
אגב, מחיר הברנץ' של שישי כולל כוס שתיה קרה, תפוזים או לימונדה, או שתיה חמה – רוצים גם וגם? תשלמו תוספת.
ומה באשר לתפריט הערב של נינה ביאנקה? בדקנו גם אותו.
טרחנו והגענו פעם נוספת למקום אלא שהפעם החוויה היתה טיפה שונה. אולי הציפייה הגבוהה והזיכרונות מהביקורים הקודמים עמדו בעוכריה של נינה ביאנקה, אבל הפעם דברים חרקו כבר מההתחלה.
זה התחיל בשירות בעייתי. הגענו למסעדה בזמן שנקבע לנו ובכל זאת נאלצנו להמתין 5 דקות עד שנמצא לנו שולחן פנוי. אלא שאותו שולחן היה ממש על המעבר במיקום מאוד לא נעים ובעייתי. ביקשנו מהמלצרית שניגשה אלינו עם התפריטים להחליף מקום ובתמורה קיבלנו "נזיפה" עדינה שזה לא תפקידה ואם אנחנו רוצים להחליף מקום – שניגש למארחת.
אחרי שהתמקמנו בשולחן כלבבנו (וזה לא באמת שיש לנו דרישות גבוהות) הגיעו מיד התפריטים אבל לקח יותר מדי זמן עד שהמלצרית חזרה אלינו כדי לקחת הזמנה, וגם אז נראתה מעט חסרת סבלנות. בדיעבד התברר שהמקום היה עמוס במיוחד בערב שבאנו וגם שאר הצוות נאלץ לג'נגל בין הלקוחות. אז אני סולח לה ולהם. אבל זה בהחלט נקודה לשיפור עבור מנהלי במקום.
אז מה הזמנו? לא היינו מאוד רעבים והפעם הלכנו על משהו סולידי יותר. לראשונות לקחנו פולנטה קרם תירס עם פטריות צרובות ופרמז'ן שהיתה מעולה, וברוסקטה דג לבן שמבחינתי הייתה הפתעת הערב – חתיכות דג גדולות על חלת בריוש מצוינת ומעט חריפות בפה. על כל הנ"ל היה מונח זר גדוש של מה שבתפריט הוגדר כ"עלי טעם" ואני קורא לו בפשטות – כוסברה.
עכשיו, אני אוהב כוסברה, אין לי בעיה מיוחדת לפחות. אבל יש מי שלא יכול לגעת, להריח או לטעום את הירק הנפלא הזה. נראה לי נכון היה לציין את הימצאותו במנה גם בתפריט, לטובת הרגישים.
עכשיו גם אני חייב התנצלות. לסקור את נינה ביאנקה ולא לטעם ממנות הדגים הנאים זה לעשות חצי עבודה. אני מודה. אבל בת זוגי לסעודה ולחיים הריונית ומטעמי מצפון והתחשבות בחרתי שלא לדגום הפעם מנות שהיא לא יכולה לאכול בעצמה. על מנת למלא את שליחותי באופן מלא, הסתפקתי בכל זאת במשאל רנדומלי של שני השולחנות לידי, שהזמינו קרפצ'יו דג "מעולה" וטרטר טונה.
לקרפצ'יו מתלווה קרם מנגו וצ'ילי וחתיכות פיסטוק גסות והוא היה נראה באמת טוב מאוד. כאמור – לא טעמתי.
טרטר הטונה לעומת זאת הונח על מאפה לא ברור שבנינה ביאנקה קוראים לו "לחמניית ספינג'" ומעליו אריסה, איולי לימון כבוש וביצה רכה. לטענת החברים החדשים שלי מדובר במנה "מעט מוזרה" אבל הם עצמם הגדירו את עצמם כ"לא מבינים גדולים". אז מי אני שאתווכח.
כחובב גבינות ומאפים מאוד התחשק לי לטעום את הפיצות של נינה. התפריט הציג ארבע סוגי פיצות: פיצה פולנטה עם פטריות; פיצה ביאנקה; פיצה שוק – עם חציל, תפו"א וביצה רכה ופיצה זעתר – עם חמאת זעתר, זיתים יווניים ומוצרלה. בחרתי בביאנקה. למה? כי אני בנינה ביאנקה ואם למנה יש שם כמו של המסעדה אז מבחינתי ברור לי שהם צריכים להשקיע עליה הכי הרבה.
אבל זו כנראה היתה טעות. הפיצה שהגיעה לשולחן נראתה טוב מאוד, עם קרם לבן של תערובת גבינות, מוצרלה ופרמז'ן ועליו פטריות שימאג'י ועלי רוקט, והרבה מהם. מה שהפריע לי במיוחד היה כמות השמן בפיצה. ולא שאני לא אוהב שמן או שומר על הגיזרה באופן מיוחד, אבל כנראה שהגבינות עצמן הגירו כמות מוגזמת של שומן ועל זה הוסיפו במטבח עוד ליטר של שמן זית. הטעם היה חזק מדי, הפיצה טיפטפה בדרכה מהצלחת לפה ובאופן כללי – המנה לא היתה מוצלחת בכלל. חצי ממנה נשאר על השולחן.
גם בגזרת הפסטות היתה לנו התלבטות לא פשוטה עם שבעה סוגים שונים של מנות פסטה מיוצרות כולן בעבודת יד. בסופו של דבר בהתלבטות בין הטורטליני, הרביולי, הספגטי והניוקי ניצח הניוקי, כשאשתי בחרה במנה של בניוקי חמאת פטריות. גם פה נחלנו אכזבה כשלשולחן הוגשה קערה בגווני חום-אפור לא מזמינה בכלל. מראש הוזהרנו שהניוקי עשוי מקמח ולא מתפוחי אדמה, אבל הבצק עצמו היה דחוס והטעם של הערמונים והכמהין לא השתלב טוב.
הנפילה בבחירת המנות (ואני בטוח שלנינה ביאנקה יש מנות אחרות מעולות! אבל זה מה שבחרנו וזה מה שטעמנו) והשירות האיטי והמרוחק גרמו לנו להחליט לוותר הפעם על הזמנת קינוח. הזמנו חשבון – אגב, 12 דקות עד שהגישו לנו אותו – ועזבנו את המקום מאוכזבים אבל שבעים.
