כתבה: שירה סגל
במבט ראשוני ניתן לחשוב שעל מנת להגיע למימוש עצמי, על האדם להיות מרוכז בעצמו, לחשוב מה העולם חייב לי ואיך אני מנצל את היכולות שלי לתועלת עצמי ולהשקיע את כל האנרגיה בפיתוח הכישרונות והיכולות שלי.
עד כדי כך שאנו מבחינים באנשים ששמים את הקריירה שלהם בראש סדר העדיפויות, ורואים את הבן זוג והילדים כמטרד וכדבר שפוגע להם בהגשמת החלומות והשאיפות ואינו נחוץ במיוחד.
לעומת זאת, התורה מחנכת אותנו לשים בראש סולם הערכים את המשפחה. זה מתבטא בכך שמצוות כיבוד הורים מופיעה בעשרת הדיברות בעמודה של בן אדם למקום ולא נכתבה עם שאר המצוות הנמנות בעמודה של בן אדם לחברו, כדוגמת לא תרצח או לא תנאף. לימדנו ספר החינוך, שהטעם למצוות כיבוד הורים כחובה של הכרת הטוב, משום שהם הביאו אותנו לעולם ודאגו לכל מחסורנו. וע"י הכרת הטוב להורים יכיר האדם טובה לבורא.
יתר על כן, נאמר במסכת קידושין:" כל מצוות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבים ונשים פטורות". ישנן מצוות עשה שנשים פטורות מהן, למשל ישיבה בסוכה. הרב משה פינשטיין והרב אליהו כי טוב ,מנמקים זאת בטענה שהעיסוק בגידול ילדים יותר מתאים לתפקיד האישה מהגבר וכן מראה על מעלתה המיוחדת. לעניות דעתי, ניתן ללמוד מכך שכמו שה' מוחל על כבודו, ופוטר נשים ממצוות מסוימות למען מטרה חשובה כמו גידול ילדים, קל וחומר שאני יכולה לשים את הקריירה והעיסוק בעבודה בצד, ולדאוג לילדים שלי.
"זכני לגדל בנים ובני בנים, אוהבי ה' יראי אלוקים, זרע קודש בה' דבקים"
איך מימוש עצמי מתבטא בהקמת משפחה?
כשה' מפקיד בידינו נשמות והופך אותנו להורים, זה אומר שהוא סומך עלינו, מאמין ויודע שהילדים האלה מדויקים לנו ודרכנו הם יממשו את עצמם, יוסיפו טוב ויפיצו את אור ה' בעולם. חינוך טוב מתבטא בהקניית ערכים ותובנות שהילדים קיבלו בבית וזה מהווה עבורם נר לרגלם בטווח הרחוק ולא רק שההורים בקרבת מקום. כשאני אמא יש לי אחריות לילדי, אני שליחה נאמנה בהעברת הערכים והתובנות שקיבלתי לצאצאי- זה המימוש העצמי העמוק והנשגב ביותר.
התורה מלמדת אותנו שלא באנו לעולם הזה סתם, באנו לכאן כדי למלא שליחות. היהדות אומרת לנו, באת לכאן עם כישרונות ייחודים, ולכן אתה צריך להיות אתה ולא אדם אחר. חשוב להשקיע בעצמך ולפתח את הכישורים, אבל זה לא יכול להישאר שם. אתה צריך לקחת את כישוריך לטובת הכלל, כדי שבאמת נרגיש סיפוק, תועלת ושמחה מהפעולות שלנו בעולם. זה חשוב לדאוג לעצמי, לאהוב את עצמי אבל אי אפשר להישאר רק במשבצת שלך. בן אדם צריך לתת מעצמו לאחרים, אחרת ירגיש חוסר סיפוק ותקיעות. היהדות מדריכה אותנו מצד אחד להיות מודע לכישרונות שלנו ולעשות דברים שאנחנו אוהבים, אבל לא להשאיר את זה שם. לקחת את זה קצת יותר עמוק, יותר משמעותי, יותר לאחר. להעביר את זה הלאה לדורות הבאים.
לסיכומו של דבר, היהדות איננה שוללת את היציאה לעבוד והגשמת החזון שלנו, אדרבה היא רואה בגידול הילדים ערך עליון שדרכו אדם יכול לממש את עצמו בדרך הטובה ביותר.
