לקראת נחיתתו של הנשיא אובמה, מפרסמת נעמה בן גיגי קריאה גלויה לנשיא בו היא מזכירה לו את עלילות ארץ הקודש בשנים האחרונות:"כל הצבעים בישראל חזרו לקופסת הצבעים:הלבן של המתים, השחור של האבלים. והצבע האדום" ומתקשה להבין מהה ההבדל בין הדרת סטודנטים מאריאל לאפליה גזענית?
נעמה בן גיגי 20/03/2013
שלום לך נשיא ארה"ב של אמריקה מר ברק אובמה. בחרת לך תאריך ממש טוב לנחות בארץ הקודש. באותו יום שתנחת על אדמתנו אני אחגוג שלושים למניינם, נחסוך את הברכות תודה. אתה מבין אדוני הנשיא שלושים חוגגים רק פעם בחיים. ביקורים ממלכתיים כמו שלך מתרחשים כאן מדי פעם וזה תמיד מרגש מפעים מיוחד ובעיקר מעורר צפייה ומבטיח.
לא רק את האביב אפשר להריח בימים האחרונים, אלא ברגע שמטוסך ינחת בארצי, אפילו התתרנים יוכלו להריח את ריח התקווה. איש, איש ותקוותו כן ? חלק יקוו שהפקק בכביש אחד יסתיים כבר. וחלק יקוו שנשמע כאן סוף סוף התחלה של הידברות. של שיח, שתהיה כאן התחלה חדשה.
אז מה הבעיה אדוני הנשיא, למה אני פונה אליך ישירות מעל גבי האתר? לפני כעשרים שנה כשהייתי פחות או יותר בת עשר ביקר כאן נשיא ארצות הברית אחר נדמה לי שזה היה קלינטון. כן, כן כבר אז זה היה אופנתי לבוא למזרח התיכון הישן ולדבר על מזרח תיכון חדש. מאז אגב התיכון החדש היחיד שיש כאן הוא הביתי ספר התיכונים בדרום הארץ שהפכו לבתי ספר ממוגנים, על כך עוד נדבר בהמשך.
אל תדאג אדוני הנשיא יומיים הם מספיק זמן לאדם חכם כמוך להבין גם דברים מסובכים כמו רזי "המזרח תיכון". ולעניינו, אם אני לא טועה בקבלת הפנים של הנשיא ההוא, שרו לו שיר שחיברה אותו ילדה בשם טל שורק ונקרא: "קופסת הצבעים" הוא דיבר על איזה צבעים יש בקופסא ואיזה אין, לא היה לה שחור של אבלות, ולא לבן של פני המתים, כמובן שלא היה לה אדום, הרי אדום הוא דם הפצועים.
כמה השיר הזה מרגש עד היום, אפילו שאנחנו מלאים בציניות. ואין בנו לא את הנאיביות ולא את התום שיש בתוך תפילה של ילדה קטנה ששרה לפני האיש החזק בעולם. אז, כבר אז לפני עשרים שנה הוצאנו מכל קופסאות הצבעים את הצבעים הקודרים. וכמאמר השיר ישבנו וציירנו שלום. והשתדלנו לעשות שלום.
אז מה כאן לא עובד אתה שואל ? בראש ובראשונה העובדה שאין פרטנר. באמת הצד השני לא רוצה. ניסנו, נשאנו ועוד יותר נתנו , ויתרנו , השתדלנו לעשות שלום. היום הביטוי המדויק הוא, "חיינו בסרט" שהולך להיות כאן אחרת, וטוב יותר, ונפלא. ולאט לאט בלי ששמנו לב כל הצבעים חזרו לקופסת הצבעים שלנו, חזר הצבע הלבן של המתים והצבע השחור של האבלים. וגם הצבע האדום חזר, אך לא רק לקופסאות הצבעים שלנו הוא חדר והוא מהדהד וצורח ברחובות בשדרות בנתיבות בבאר שבע, ובכל יושבי עוטף עזה מצד אחד וגם ובאיתמר וקדומים מצד שני. אפילו אם בעיניים שלך איתמר או קדומים הם לא חלק משטחי הארץ שלי, אסור שדם של תינוקות ישפך שם . כמו שזה ברור שגם אסור שדם תינוקות ישפך בכל ישובי הדרום. ולאט לאט או מהר מהר צבע המלחמה השתלט עלינו. במקום שאנחנו נשלוט בו.
והנה אתה מגיע אדוני הנשיא , שוב ביקור ממלכתי שאמור לעודד לחבק לתמוך ובעיקר לחזק את העם היושב בציון. בטוח שתראה את מיטב בנינו, את מלח הארץ העפרונות הכי חדים בקלמר, אני בטוחה שאתה רוצה לראות אותם. סטודנטים ישראלים צעירים מבטיחים הנחשבים לדור הבא של ההנהגה הישראלית. בטח כותבי הנאומים שלך כבר יחשבו על נאום מלא פתאוס, ומיטב המילים לדור הצעיר, של ההנהגה העתידית.
אדוני הנשיא עכשו עם יד על הלב אתה באמת רוצה לראות את כולם? אם ככה, מדוע ביקשת להדיר את הסטודנטים "מהמרכז האוניברסיטאי אריאל" שבשומרון? הם סטודנטים מלומדים לכל דבר ועניין. היכן הזכות לשיווין הזדמנויות ולכבוד האדם שהאומה שלך דוגלת בה… תאר לך שלא היו מציגים בפניך סטודנטים רק בגלל שהם נגיד שחורים? אהמממ סליחה אפרו אמריקנים…
זו אפליה למנוע מקבוצת אנשים לשמוע אותך רק בגלל מקום לימודיהם. מצד אחד לחבק את ישראל ומצד שני לתת לה כזו סטירה? לא להכיר במוסד אקדמאי בכיר רק בגלל שהוא נמצא בשטחי יהודה ושומרון? זה אכן חיבוק אבל לפלשתינאים. איך ממשלת ישראל יכולה לתת בך אימון או ליצור איתך הידברות אם אתה מבטל חלק משטחיה ומהמוסדות האקדמיים שבה?!
ואתם אגודת הסטודנטים התביישו לכם איך אתם שותקים? כנראה שאנחנו מגדלים דור של סטודנטים שאם זה לא נוגע לכיס שלהם אז למה להתערב או אם זה לא מגניב מספיק כמו לגור באוהלים ומצטלם נהדר באיזה מערכון בארץ נהדרת אז אתם שותקים… אדוני שר החינוך הנכנס, תפקידך מתחיל עכשו. אתה חייב להתערב. אגב אדוני הנשיא באמת תודה על הברכה ליום הולדת , אבל אני איך לומר זאת בעדינות מוותרת …כי איך ביבי אומר let's talk דוגרי . אז דוגרי אני מאחלת לעצמי שמור אותי מאוהבי ועם שונאי אסתדר בעצמי.
