יום ירושלים,כידוע, הוא גם יום הזיכרון לבני אתיופיה שנספו בדרכם לישראל ונראה שאין מתאים מיום זה על מנת להוקיר את הדרך הארוכה שעשו בני העלייה המיוחדת הזו עד שהגיעו לארץ ישראל והשתלבו בה, על אף הקשיים.
זאודיטו מולה (פירוש השם באמהרית הוא "מלכות ישראל". א"א), בת שירות לאומי בביה"ח בלינסון בפ"ת, משמשת כסייעת רופא בפנימית ב'. היא עלתה ב2007 מאדיס אבבה עם ההורים כשהייתה בת 8, כשהוריה השתקעו בבני ברק, שם למה – אך תמיד חלמה יום אחד ללמוד רפואה. את בית החולים בילינסון היא הכירה לראשונה כשהתחילה לשרת בו כבת שירות לאומי וזו השנה השנייה שלה במקום, שם היא משרתת מטעם עמותת ש"ל.
זוודיטו נולדה כאמור בכפר קטן באתיופיה בשם גוצ׳ם וכשהייתה בת 3 עברה עם משפחתה לגונדר, עיר ששימשה כתחנת ביניים שם המתינו אנשים לקבלת אישורים לעליה לישראל. בשנת 2007, לאחר כחמש שנים ארוכות של המתנה נסעו עם אוטובוס לאדיס אבבה ומשם עלו על מטוס ארצה. כשהגיעה לארץ גרה בצפת שנתיים ולאחר מכן עברה ליוקנעם, שם היא מתגוררת עד היום.
בלימודיה באולפנה השקיעה והצטיינה ובחרה לעשות חמש עשרה יחידות לימוד במגמת ביו-רפואה, תחום שמשך אותה כבר מגיל צעיר. את פרויקט הגמר שלה ביצעה יחד עם חברתה ובשיתוף עם פרזנטוריות מחברת "טבע". כחלק מהפרויקט פיתחה שעון שמזהה באמצעות חיישן מתי עומד להתרחש התקף רעידות אצל חולי פרקינסון. בזמן התקף, נותן המכשיר פקודה לשחרור חומר ממשאבה שמחוברת לגוף המטופל ובכך מרגיעה את ההתקף. על פרויקט זה אף זכתה במקום הראשון בתחרות ״הפרויקט המסכם״ במסגרת מציאת פתרונות חדשניים לחולי פרקינסון. מולה מציינת שזה היה רגע מכונן בחייה שגרם לה להבין שהיא מתקדמת במסלול הנכון.
בשל הזיקה לעולם הרפואה, שקלה תחילה ללכת לעתודה הרפואית, אך לאחר שראתה שזה לא כל-כך מתאים לה, חיפשה שירות לאומי שייתן לה חשיפה ומבט מבפנים לעולמם של הרופאים. עמותת שיל"ה התאימה בשבילה את תפקיד המסייעת הרפואית בבית החולים. תחילה עברה הכשרה מעשית ועיונית של משרד הבריאות בשילוב עם מד"א ולאחר מכן שובצה במחלקת פנימית ב' בבית החולים בילינסון, מחלקה שהתחברה אליה מהר מאוד. כחלק מהתפקיד זוודיטו מבצעת לקיחות דמים, הכנסות עירויים ועזרה בכל דבר שרופאים נזקקים לו. בנוסף, היא לוקחת חלק בשגרה המחלקתית שכוללת ביקור רופאים, ישיבות ודיונים מעניינים.
כעת, היא כבר למעלה משנה וחצי בתפקיד. זוודיטו מציינת כי הרופאים ומנהל מחלקה מדהימים ומעוררי השראה עבורה. הם יודעים שהיא רוצה ללמוד רפואה ולכן הם מעשירים את הידע שלה עם הסברים מפורטים על נושאים שונים ברפואה ואף דוחפים אותה להצליח ולהתקדם. השירות הייחודי עזר לזוודיטו לחוות את עולם הרפואה כפי שרופא חווה אותו, עם כל הקשיים שבו, ולא כפי שהוא מוצג בסדרות טלוויזיה, ובכך לדעת אם זה משהו שמתאים לה. התפקיד העצים את יכולת העבודה שלה עם צוות מגוון מכל קשת החברה הישראלית, הגביר את מידת הביטחון העצמי שלה והיא אף רכשה הרבה ניסיון בהתמודדות עם מטופלים ומשפחות בסיטואציות מורכבות ולא נעימות.
היא מספרת שהיא זוכרת במיוחד שכשעשתה את בחינת הפסיכומטרי, כל המחלקה עזרו לה ללמוד, תמכו בה ורצו מאוד בטובתה ובהצלחתה. למרות שלא קיבלה ציון מספק בפעם הראשונה היא נחושה להבחן בשנית כדי להתקבל ללימודי הרפואה בארץ.
בבית זוודיטו חונכה תמיד להיות בצד התורם, והוריה עודדו אותה לתת מעצמה בשירות לאומי מלא של שנתיים. כמו כן, הם תומכים בחלום שלה להיות רופאה ואומרים לה לעיתים תכופות שאם היא תשקיע ותלמד היא תצליח בכל מה שתרצה.
זוודיטו אינה חוששת מהשילוב בין הדת לרפואה ומאמינה כי השניים אינם מתנגשים אלא הולכים יחד.
