ח"כ אורלב מייסד השדולה להחזרת החיילים החטופים כותב על משמעות התקנה:"אין פודין את השבויים יתר עד כדי דמיהן" וקורא לאמץ את גישתו המקלה של הרב גורן זצ"ל בנוגע למחיר השחרור.
ח"כ זבולון אורלב 13/09/2009
בימים האחרונים אנו שומעים יותר ויותר על המאמצים להביא לשחרורו של חייל צה"ל החטוף, גלעד שליט ,הנמק בשבי החמאס למעלה מ-1170 ימים וזאת בתנאים תת-אנושיים. בבתי הכנסת אנו מקפידים לומר בכל שבת את התפילה המיוחדת לשחרורו ולהשבתו הבריאה והשלמה לחיק משפחתו.
בכנסת הקודמת (ה-17) יזמתי את הקמת השדולה הפרלמנטארית של יושבי ראש סיעות הבית הציוניות להשבת החיילים החטופים.
במהלך פעולותיה של השדולה נחשפתי למחלוקת העמוקה של המשמעות והתקפות לזמננו של התקנה שנקבעה במשנה במסכת גיטין (פ"ד, מ"ו): "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם". מה הם ה"דמים" ומהו "תיקון העולם"? מחד גיסא, יש מי שגורסים שמחבלים, ובמיוחד כאלה ש"דם על ידיהם", אינם בכלל "דמים", שכן עולה כאן השאלה של פיקוח נפש בעתיד.
מאידך גיסא, יש מי שגורסים שגם אם מדובר בתשלום אנושי לחמאס, כלומר, שחרור מאסיבי של מחבלים "עם דם על הידיים", ראוי לשחרר את גלעד שליט, כיוון שזו חובת המדינה ששלחה אותו, ומכיוון שיש לכך השפעה מוראלית ישירה על המוטיבציה של חיילי צה"ל להילחם תוך חירוף נפש וסכנה ליפול בשבי. כלומר, עומדת כאן דווקא השאלה של "הצלת הרבים". הרב שלמה גורן זצ"ל נדרש לסוגיה זו במאמרו, "פדיון שבויים תמורת שחרור מחבלים" בספרו "תורת המדינה" (עמ' 436-424).
דבריו של הרב גורן נכתבו על רקע שחרור שלושת שבויי צה"ל — חזי שי, נסים סאלם ויוסף גרוף משבי החזית העממית לשחרור פלסטין בראשותו של אחמד ג'יבריל, וזאת תמורת 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל, וביניהם קוזו אוקמוטו, אחד ממבצעי הטבח בנמל התעופה לוד שנדון למאסר עולם, ואחמד יאסין, שנידון ל-13 שנות מאסר.
על פי נתוני מערכת הביטחון, למעלה מ60% מהמחבלים המשוחררים חזרו לפעילות טרור ורצח הרוב בממשלה שאישר את העיסקה כלל גם את הליכוד והמפד"ל. רק שר אחד, יצחק נבון, התנגד.
הרב גורן זצ"ל היה ידוע באומץ פסיקותיו ההלכתיות והוא קובע בזהירות משולשת של "יתכן": "יתכן שבמקרה של שבויי מלחמה של חיילים שנשבו תוך מילוי שליחות של המדינה ששלחה אותם למשימות המלחמה מוטלת חובה קדושה לעשות הכל לשחרורם ואין עליהם כלל המגבלות של המשנה 'אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן', משום שחיילינו נפלו בשבי במילוי שליחות המדינה. יתכן ועל המדינה מוטלת החובה הבלתי מעורערת לפדותם ולהוציא אותם מסכנה הקלה ביותר, ואין עליהם שום מגבלות של פדיון שבויים דעלמא. … המדינה חייבת לפדותם בכל ממון שבעולם ובכל מחיר שהוא, משום שהאחריות על חייהם מוטלת על המדינה ששלחה אותם לקרב ממנו לא חזרו." (עמ' 435).
ושוב: "בגלל האחריות המוטלת על המדינה ועל הצבא לשמור על חייליו בכל מחיר, לכן ייתכן שחייבים היינו לשחררם גם בתמורת שחרור של מאות מרצחים. אף על פי ששחרורם של המחבלים עלול לסכן את המדינה ביתר שאת וביתר עוז מאשר לפני השחרור, כי אין מחיר לחייהם של חיילינו שנפלו בשבי בשליחותנו ובמילוי תפקידיהם הלאומי והצבאי." (עמ' 436)." הרב גורן מודע לחידוש שבדבריו – גם זה המוסרי וגם הערכי — ומסיים את דבריו: "זה מה שנראה בעיני בסוגיה מסובכת זו".
הדברים נכתבו כאילו הם מתייחסים למציאות של היום. גם היום אנו ניצבים בפני אותה דילמה בדיוק. מה עדיף על מה? האם מצוות פדיון שבויים במקרה של "פיקוח נפש וודאי של יחיד" (עמ' 430) או "השלכה על פיקוח נפש של הציבור" (שם) שייגרם על ידי שחרור מחבלים מרצחים? כידוע, הרב גורן זצ"ל היה מייסד הרבנות הצבאית הראשית ועמד בראשה כאלוף בצה"ל במשך שנות דור.
נראה בעיני כי בדורנו יש לגישתו של הרב גורן חיזוק נוסף: דעת הרבים בציבור התומכת למעשה באופן חד משמעותי בדרכו של הרב גורן. העובדה היא שהציבור הרחב שולח את בניו לשרת בצה"ל אינו אמון על תורה ומצוות. הוא מעדיף באופן חד וברור את מימוש אחריותה של הממשלה להשיב את גלעד שליט בכל תנאי כדי להבטיח את המוטיבציה של כלל חיילי צה"ל לחרף את נפשם בקרב ובהגנה על המדינה, בלא זיקה לעמדה הלכתית כלשהי.
אי-שיחרורו של גלעד שליט משיקול הלכתי כלשהו היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. לא בלב קל ולא בהיעדר ספיקות נראה לי כי יש לאמץ את עמדתו של הרב גורן בדילמת השחרור של גלעד שליט. נתפלל כולנו לראותו בקרוב שב הביתה בשלום, וזאת גם בחיזוקה של עמדה הלכתית אמיצה, כמו זו של הרב גורן זצ"ל.
המאמר פורסם בעלון שבת בשבתו בפרשת ניצבים וילך
פשוט נהדר נהנתי מכל רגע של קריאה.
אשמח גם לצפות בסרטון בנושא!
אסתר לוי