יו"ר תנועת האשה הדתית-לאומית בישראל, ליאורה מינקה, אומרת כי הכרעת הדין במשפטו של השר לשעבר, חיים רמון, מלמדת שלא כל לשון הנופל על לשון – הוא ערובה לפתגם מוצלח ונכון, ובודאי לא למעשה נבון.
עמי שרון 31/01/2007
בעקבות פסק הדין שהרשיע את חיים רמון שר המשפטים לשעבר במעשה מגונה בחיילת בלשכתו, יצאה תנועת הנשים הדתית לאומי "אמונה" בקריאה לשמור על "הלשון". פסק הדין הזה, מדגישה יו"ר "אמונה", בא לעצב לא רק נורמות, אלא גם תודעה. "תדע מהיום כל אם וכל נערה עבריה, שאין להתפתות לחלקת לשונו של כל גבר החושב את עצמו לשרמנטי ולמי-יודע-מה, ושרצוי וכדאי להתלונן על כל כפייה סקסיסטית וגסה. לא רק החיים והמוות ביד הלשון, כמאמר החכם מכל אדם, אלא גם הקריירה הציבורית של כל איש ציבור, יהיה רם ונכבד ככל שיהיה, שנדמה לו כי הכל שריר ומותר ונסלח" אומרת ליאורה מינקה.
