לאחר שנים של הנפת דגל ההתיישבות והשמטת דגל הזהות היהודית ניתנת לחברי הבית היהודי והאיחוד הלאומי הזדמנות להוכיח שיש להם אמירה גם בנושאים דתיים. בראש ובראשונה צריכים הנבחרים הסרוגים להיאבק בברית הזוגיות.
נעמה בן גיגי 12/10/2009
מושב החורף של הכנסת ה-18 שנפתח היום לא אמור להיות מושב סוער במיוחד. לא אמורות להיות הפתעות והמושב צפוי לעסוק בנושאים מדיניים בעיקר. אפילו תקציב המדינה כבר אושר מה שמותיר באמת לכל מפלגה זמן. אמיתי, לעסוק ולהיענות לבוחריה. נשמע הזוי? אולי, אבל למעשה כך זה צריך להיות.
אז על מה צריכות המפלגות דתיות לאומיות לשים את הדגש במושב הנוכחי?
בשנים האחרונות. מסתמנת התחושה. כי המפלגות הדתיות הלאומיות הפכו להיות יותר ויותר לאומיות. וקצת שכחו מנושא הדת. לפעמים אני חושבת לעצמי. חבל, חבל על הדיו שנשפך על המצע של המפלגה. כי חוץ מעניין ההתיישבות. (החשוב מאד ואין לזלזל בו ולו לשנייה אחת). המפלגות הדתיות הלאומיות לא נלחמות מספיק למען הצביון היהודי של מדינת ישראל.
זה התחיל לפני כמה שנים כאשר בשקט לא ממש אמרו את זה. אבל חברי מפלגת "שינוי" הצליחו אכן להביא שינוי ואיכשהו לבטל או לבטל בערך את חוק מכירת החמץ בפסח.
בת"א אכלו חמץ. ובירושלים היחידים שעזבו את הקואליציה היו שרים מהמפלגות החרדיות. מבפנים יותר קל להשפיע. אמרו שרי המפלגה הדתית לאומית. (אז אם זכרוני אינו מטעה אותי הייתה רק אחת). ונשארו דבוקים חזק לכסא ולכח ההשפעה מבפנים. שלא הועיל בכלום. כי בת"א, בארץ ישראל של שנות ה-2000 עד עצם היום הזה אוכלים בפסח חמץ.
המחדל המשיך עם מצעד הגאווה בירושלים-בירת ישראל. היחידים שעמדו "על רגליים אחוריות" על-מנת שהמצעד לא יצעד בירושלים היו שוב הח"כ החרדים קולם של ח"כ ושרים ממפלגות דתיות לאומית לא נשמע.
למה כאשר שומעים בחדשות. על פינוי מאחזים. או אז, המפלגות הדתיות הלאומיות. משמיעות קול זעקה רמה. יוצאים להפגנות. ומאיימים בכל מני איומים על פרישה מהקואליציה על ועל הפלת הממשלה באי- אמון?
האם זה הדבר החשוב ביותר למפלגות הנ"ל? האם הצביון היהודי במדינת ישראל לא חשוב להם? או שמא בשביל להיות כמו כולם מותר לשלם מחיר כ"כ כבד, והפעם המחיר הוא כמעט – "למכור" את אמא שלך… כן. לאכול חמץ בפסח זה למכור את אמא שלך.
דווקא במושב החורף הנוכחי שצפוי להיות "משעמם" מתמיד יש לח"כ מטעם המפד"ל והאיחוד הלאומי הזדמנות להוכיח. שגם נושאים דתיים לא יכולים לעבור בשתיקה. אחד מהם ואולי האקוטי ביותר הוא חוק חוק ברית הזוגיות המקוצץ. אז נכון, זו עדיין לא הצעת חוק לנישואים אזרחיים בישראל. אך יחד עם זאת, החוק הזה, שאגב עבר כבר בקריאה ראשונה. יוצר תקדים בנושא. כי למעשה החוק כפי שניסח אותו שר המשפטים נאמן מציע פתרון לאזרחים ישראליים שלא נישאו בדת משה וישראל לזכות בזכויות כמו של כל זוג נשוי בישראל.
זה הזמן, לשנס מותניים. להניח לרגע אחד את המאחזים מראש סדר העדיפויות ולחזור לתורה שציוותה אותנו אמנם לשמור על אדמות א"י ולהתיישב בה אך היא גם ציוותה אותנו להתחתן כדת משה וישראל. הציווי הזה. הוא הציווי ששומר עלינו. ומפריד אותנו מכל העמים. כי ברגע שיתאפשר להתחתן כאן, גם אם למעטי מעט בנישואים אזרחיים. גם בא"י יתחיל נושא של התבוללות.
מפלגה דתית לאומית צריכה לעסוק גם בנושאים דתיים. ולא רק בנושאים לאומיים. והגיע הזמן לפעול גם בנושא הזה. ולתת את הדעת ביתר שאת. וברצינות רבה.
סבא שלי ז"ל, שלמיטב זכרוני היה "מפד"לניק" דתי הרבה לפני, שהיה מימד. והרבה לפני, שבכלל הייתה אופציה בכלל, להיות גם שמאלן, וגם דתי תמיד היה מספר לי בדרך אל הקלפי שהוא הולך להצביע מערך ובשנייה שהיה יוצא מהקלפי. לאחר שהות ארוכה ביותר היה אומר : "את מבינה, נעמל'ה שלי? אי- אפשר, אי-אפשר, חייבים להצביע למפלגה שתשמור קצת על היהדות שלנו. הרי בגלל זה אנחנו פה."
אם סבא שלי היה יודע. שאת הקול שלו. הכ"כ יקר. הוא נותן למפלגה ששכחה שעל דגלה חרוטה הנאמנות לאינטרסים דתיים הוא לא היה חושב פעמיים. מבחינתו אתם רימתם את הבוחר.
חברי כנסת יקרים הסיפור הקצר על סבא שלי, הוא רק תזכורת. שיש לכם קשת רחבה של בוחרים. ואתם צריכים לתת מענה לכולם. ולעשות בדק בית. ולחשוב האם הבית היהודי הוא באמת בסדר העדיפויות שלכם.
מושב חורף מלא בעשייה. למען מדינת ישראל ולמען הצביון הדתי בה.
