ההלכה היהודית קובעת כי ירושה היא פעולה להעברת כלל הנכסים שצבר המנוח ליורשיו. על פי כללי ההלכה, היורשים של המנוח הם בניו או צאצאיו, אם אין לאדם שנפטר בנים, בנותיו יוגדרו כיורשות או שצאצאים שלהן יהיו היורשים של המנוח. במקרה שאין למנוח צאצאים, יוכלו קרובי משפחתו לרשת אותו לפי סדר הקירבה שלהם לאדם המנוח, כלומר אב, אחים, דודים ולבסוף בני דודים. על פי ההלכה אשתו של המנוח אינה יורשת אותו, אך במציאות של המאה ה-21 נהוג לציין את האישה כיורשת מדרגה ראשונה וזאת כדי לאפשר לה לחיות בכבוד ולדאוג לכלכלתה לאחר מותו של המוריש.
כללים מפורטים לחלוקת העיזבון של המנוח
ההלכה היהודית קובעת כללים מאוד מפורטים לגבי חלוקת העיזבון שהותיר אחריו המנוח. אם המוריש מעוניין להשפיע ולשנות את ההוראות כיצד יחולק רכושו לאחר מותו – הוא יכול לערוך צוואה. עריכת צוואה מאפשרת למוריש לקבוע כיצד יחלוק העיזבון לאחר מותו, אם המנוח לא משאיר אחריו צוואה חוק הירושה בישראל קובע כיצד יחולק העיזבון.
עם מותו של אדם, רכושו עובר ליורשיו על פי דין, והמוריש לא יכול להחליט מראש מי יקבל חלק מהעיזבון. לכן, מומלץ גם לאנשים דתיים ולשומרי מסורת לערוך צוואה ולקבוע כיצד יחולק העיזבון לאחר מותם, תוך התייחסות לעקרונות ההלכתיים המחייבים.
חשוב לדעת כי ירושה על פי חוק הירושה בישראל היא העברת הרכוש של המנוח ליורש על פי דין. במקרה שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, הירושה נקראת ירושה על פי דין, והיורשים של הנפטר הם קרוביו, על פי המפתח שנקבע בחוק. כדי לחלק את העיזבון של המנוח היורשים על פי דין חייבים להגיש בקשה למתן צו ירושה לרשם לענייני ירושה שבמשרד המשפטים, אך כאשר מעוניינים בירושה על פי דין תורה יש להגיש את הבקשה לצו ירושה לבית הדין הרבני בהתאם למקום מושבו של המוריש.
ירושה על פי דין תורה (ללא צוואה)
חשוב לציין כי דיני הירושה הנהוגים על פי דין תורה שונים לחלוטין מדיני הירושה שנקבעו בחוק הירושה. על פי חוק הירושה העיזבון של המנוח יחולק בין היורשים לפי שיטת קשר הדם בין אבות לבנים, לכן היורשים של המנוח הם קרובי משפחתו הקרובים אליו ביותר – בן או בת הזוג, הורים, צאצאים (ילדים ונכדים) וקרובי משפחה אחרים.
במצב של ירושה לפי דין תורה, וכל עוד אין צוואה בתוקף, דיני הירושה שונים וניתן למצוא אותם מבוארים בגמרא במסכת בבא בתרא. על פי התורה הירושה עוברת קודם לבנים, והבת אינה יורשת במקום הבן, לכן אם המנוח השאיר "נחלה", או בימינו עיזבון, הרכוש יועבר לבנים. במצב שלמוריש אין בנים ויש לו רק בת יחידה, העיזבון יועבר אליה.
כדי לתקן את העוול שנגרם לבנות החליטו החכמים לתקן תקנות שנועדו להבטיח שגם הן יקבלו חלק בנכסים שהותיר אחריו אב המשפחה, וזאת כדי להבטיח את עתידן הכלכלי ואת הנישואין שלהן. בין התקנות המפורסמות: תקנת עישור נכסים, תקנת מזונות לבת, מזונות לאלמנה, שטר חצי זכר.
מבחינה פרקטית, היורשים על פי דין תורה חייבים לחתום על הסכמתם לסמכות שיפוטית עבור בית הדין הרבני. במקרה של הסתלקות מירושה יש להציג טיעונים משכנעים בפני בית הדין הרבני. ההסתלקות מהירושה נעשית לפני מתן צו ירושה וטרם חלוקת העיזבון, יש לחתום על טופס הסתלקות בבית הדין הרבני ונדרש אישור של הדיינים.
די לאפליית גברים בדיני משפחה! אם משכורתה של האם גבוהה יותר מזו של האב, הדבר ילקח בחשבון לאור הלכת אוחנה וצינבוי. על פי פסיקה זאת מחשבים את הכנסתו הפנויה של האב, לאחר תשלום המזונות ולוקחים בחשבון את הכנסותיהם הפנויות של שני בני הזוג גם יחד, על מנת ליצור חלוקה שוויונית יותר.
לפיכך, במקרה שהאב הוא ההורה המשמורן הוא עדיין אחראי לתשלום מזונות לצרכים הכרחיים והאם לא מחוייבת בתשלום מזונות לצרכיהם הקיומיים של הילדים, אך אם משכורתה של האם הינה גבוהה באופן משמעותי ומצליחים להוכיח שהיא אכן אמידה, ניתן לחלק את הנטל בין שני ההורים והאישה תחוייב בהשתתפות בדמי מזונות לצורך תשלום עבור צרכים מדין צדקה