בשורה התחתונה הוביל חוק הספרים לכך שנכון לשנת 2014 עולם הספר הישראלי הולך ומתכווץ. נכון לשבוע הספר יצאו לאור פחות ספרים, נקנים פחות ספרים, נכתבים פחות ספרים וגם קוראים פחות ספרים.עמיעד טאוב על התרופה הלא נכונה למחלה הקשה של עולם הספרות הישראלי.
עמיעד טאוב 10/06/2014
מארון הספרים לארון הקבורה
גילוי נאות: אני תולעת, רעייתי תולעת וגם הבת שלי תולעת. אחד מהדברים בהם אני גאה ביותר הינו ארון הספרים וגם חברו ארון הספרים השני המלאים במאות ספרים הניצבים בגאווה בביתנו כסמל לאהבתנו לספרים תפוחים ותולעים בעיקר ספרותיים ולאו דווקא בסדר הזה. אמנם גרוע יותר למצוא חצי תולעת בחצי תפוח מאשר תולעת בתפוח שלם אבל את התולעים לבית משפחת טאוב תוכלו למצוא כאשר תפוח בידם וספר למולם ולמשך שעות רבות בכרך המודיעיני ועל כך גאוותי (באנדקוטה אישית חשוב להודות שביניהם לא מעט עותקים זהים של ספר הביכורים שלי "מזימה" שאמנם הגשים לי חלום אבל נמכר בסדר גודל דומה לאחוזי ההצלחה של דן שכטמן במירוץ לנשיאות ).
לצערי, הפגיעה העיקרית ביישום אהבתנו לספרים הגיעה מהכנסת הכוונות הטובות של מחוקקי חוק הספרים הפכו גם במבחן ההוצאה וגם במבחן התוצאה למסמר האחרון בארון הקבורה של הספרות הישראלית. בקיצור, כנהוג במדינתנו הכוונות היו טובות והתוצאות מותירות את שוק הספרים במצב של מוות קליני.
תום עידן המבצעים
הימים בהם יכולנו להיכנס לחנות ספרים עם השקית הירוקה של המרכול ולצאת עם סל קניות נדיב וגדוש בספרות עברית איכותית אבדו ואינם והמשוואה הפשוטה של קונה יותר קורא יותר נעלמה או נתונה אך ורק למיטיבי כיס.אמנם יש מי שמשתמשים בשיטתו של הסופר הצרפתי אנטול פרנסואה תיבּוֹ שנודע בשם העט אנטול פרנס למלא את ארון הספרים באמצעות השאלה סדרתית והתעלמות מעניין ההחזרה (תזכורת אישית ליוני, ענת וורד), אבל מרביתנו רוכשים ספרים ועל כן לא ברור מיהו הגאון שהניח כי הישראלים המחושבים שיודעים להתווכח על כל שקל בשוק יקנו את אותו מספר ספרים כפי שקנו בתקופה בה במחיר של ספר בודד קיבלו ארבעה.
'הנחות הם נשקם של חלשים' ואיך בדיוק אמורות האוכלוסיות המוחלשות במדינה שגם ככה קנו פחות וקראו פחות מהאוכלוסיות העמידות להתמודד עם המחירים החדשים כאשר החוק אוסר על מבצעים? שלא לדבר על ילדי דור מסכי המגע בעידן בו טאבלט חדש קרב בצעדי ענק למחירו של ספר בודד? ועל החלופה הדיגיטלית הזולה לרכישת ספר גם אם נעדר בה ריח הספר הנהדר.
בשורה התחתונה
בשורה התחתונה, עולם הספר הישראלי הולך ומתכווץ. נכון לשבוע הספר 2014 יצאו לאור פחות ספרים, נקנים פחות ספרים, נכתבים פחות ספרים וגם קוראים פחות ספרים.מחירי הספרים לא ירדו משמעותית, אופן התגמול של הסופרים לא השתנה משמעותית, פריחת הכותבים וספרי הביכורים נעצרה כמעט לחלוטין (איזה מו"ל יעיז להמר על ספר ביכורים של סופר לא מוכר אותו הוא מחוייב למכור במחיר מלא למשך שנה וחצי?) ועולם הספרות הפך לעולמם הבלעדי של קוראי המעמד הגבוה הסופרים המוכרים וההוצאות המבוססות ותו לא.
ההתערבות הממשלתית בענף הובילה רק לעליית מחירים ולפגיעה בצרכן הסופי. חוק קבורת הספרים הוכח כצעד חשוב בכיוון הלא נכון ותרופה לא נכונה למחלה קשה. החוק במתכונתו הנוכחית ולאחר שעברו עליו כל הלוביסטים של הוצאות וחנויות הספרים לא עשה דבר מלבד הגדלה מלאכותית של מחירי הספרים החדשים והשארת הרווחים בכיסיהם של צומת ספרים וסטימצקי.
חוק אפשר לשנות ואם הוא רע אז חייבים מוטב מאוחר מלעולם לא ואין אפילוג ראוי יותר לטור העוסק בספרות מאשר ציטוט של דוד גרוסמן מספרו "אשה בורחת מבשורה" "גם אם אלך בגיא צלמוות, לא אירע רע, כי הסיפור שלי עימדי".
