הרב שפירא זצ"ל פורץ הדרך להשתלה כהלכה

לא במקרה נערך השבוע דיון בנושא השתלות האיברים בעיצומה של השבעה על פטירתו של הרב שפירא זצ''ל שהיה הראשון שמצא פתרון הלכתי לעניין כבר לפני עשרים ואחת שנים.

הרב אליעזר שינוולד 14/10/2007

(צילום: אורח)

בוע פרסם ח"כ עתניאל שנלר את הצעת החוק שלו להשתלת איברים. יש סמליות בכך שהצעת חוק זו מתפרסמת בעיצומה של ה"שבעה" על פטירתו של מורנו הרב אברהם שפירא זצ"ל.

הכותרות בתקשורת מכתירות את הצעת החוק הזו כהצעה מהפכנית, אולם למי שמצוי בסוגיה ברור שהמהפכה האמיתית בתחום זה התרחשה השבוע לפני כעשרים ואחד שנה (א' בחשוון תשמ"ז) ע"י הרב הראשי לישראל דאז מרן הרב שפירא, בעת שמועצת הרבנות הראשית שבהנהגתו ובהנהגת הרב מרדכי אליהו שליט"א, קיבלה החלטה תקדימית בנושא ההשתלות וקביעת רגע המוות.

סוגיה זו היא סוגיית מפתח ויש לה השלכות מרחיקות לכת לא רק לתחום ההשתלות. ההחלטה התקבלה לאחר עבודה מקיפה של וועדה משותפת לרבנים ולרופאים בכירים בעיקר מבי"ח הדסה ושערי צדק. נוסח ההחלטה דאז (מצוטט בהמשך) כולל את הגדרת המוות כמוות גזע המוח באופן בלתי הפיך, לעומת הפוסקים שהחמירו לקבוע את מות הלב כפרמטר קובע, וכן את קביעת הפרוטוקול הרפואי לקביעת המוות, ואת ההתניות של הרבנות הראשית להסכמתה.

כדי להסביר מבחינה הלכתית כל סעיף בהחלטה יש צורך במאמר רחב היקף, אולם בהכללה ניתן לומר שבהחלטה זו היתה פריצת דרך חסרת תקדים, בהבהרת עמדת ההלכה לגבי ההשתלות, והיה צריך לשם כך כתפיים הלכתיות רחבות שתוכלנה לשאת את כובדה. כזה היה מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל. סוגיות כבדות משקל ובעלות השפעה במעגלים רחבים ומשמעותיים נחתכו על שולחנו! לרבים מהציבור הרחב לא ברור על מה הויכוח בסוגיית ההשתלות, ועל מה יש בכלל לדון? כתוצאה מכך יש רבים שאינם מבינים מדוע עדיין לא ניתנה הסכמה הלכתית גורפת להשתלות למרות שהן מצילות חיים, שהרי ידוע לכל ש"אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש".

החשיבות הרבה של ההחלטה היה בכך שנוצרה הסכמה חסרת תקדים בין הרפואה וההלכה לגבי הפרמטרים להגדרת קביעת המוות. נאמר רק שבהשתלת לב, כדוגמה, הלב להשתלה צריך להילקח מהתורם בעיתוי מדויק כאשר גזע המח נמצא בתהליך של מוות ורקבון רקמות בלתי הפיך אך הלב עדיין פועם מתוך מנגנון עצמאי שמפעיל אותו. אם הלב ילקח מהתורם טרם שהוגדר כמת, הרי שלקיחת התרומה מהווה "הריגה", דבר שיש לו חומרה רבה מבחינה הלכתית אתית ומשפטית. כמובן שלשומר הלכה חל איסור לתת יד לכך: אם בהסכמה לתרום את האבר, ואם בהסכמה של החולה לקבל תרומה ממי שלקיחת האבר ממנו נחשבת כהריגה. הגדרת קביעת רגע המוות בהחלטה זו מאפשרת לקיחת האבר מהתורם בעיתוי הנכון רפואית והלכתית כאחד. הסכמה זו פתחה את הפתח לאשר השתלות בישראל, אולם התנאים שנוסחו בהחלטת הרבנות הראשית, בעיקר בתחום הפיקוח ההלכתי, לא קוימו במלואם, עובדה זו יצרה משבר אמון חריף.

כיום ברור לכולם שיש ציבור גדול מאד שעמדת ההלכה חשובה לו בסוגיה זו, ובהעדר הסכמה הוא אינו מסכים לתרום איברים להשתלה. היקפו של ציבור זה גדול עשרות מונים מהיקף הציבור המוגדר דתי באופן מובהק. מכאן שבהעדר הסכמה עם עולם ההלכה לא יהיה ניתן לקיים מערכת השתלות מודרנית במדינת ישראל. מאידך, רבים שותפים להערכה שאם תיווצר הסכמה ישראל תהפוך למדינה מובילה בתחום ההשתלות! אם כן הסכמה כזו כבר ניתנה השבוע לפני עשרים ואחד שנים! כיום יש מיכשור משוכלל יותר הפותח אפשרויות גדולות יותר לקביעה מדוייקת של מות גזע המוח ולהצלחת ההשתלות, אולם למרות זאת עדיין הציבור "מצביע ברגלים" והיקף בנק התורמים קטן בכל קנה מידה בינלאומי.

במשך שנים ניסינו להתמודד עם המצב אולם אי אפשר היה להתקדם בו ללא שיתקיימו התנאים של הרבנות הראשית במלואם. מניסיוננו ניתן לומר שהסיבה העיקרית היא שלנציגי הרפואה היה קשה לקבל את מעורבותה של ההלכה בתהליכים שנתפסים כתהליכים רפואיים מקצועיים מובהקים. וכתוצאה מכך נוצר ערפול לגבי מידת ההקפדה על תנאי ההשתלה מצד הרפואה, והדבר גרם לחוסר אמון שמשפיע על נכונות הציבור הרחב לתרום איברים. בעבר ניסינו ליזום מעין "כרטיס אדי - כהלכה" שבו התורם חותם שהוא מתנה את תרומתו במעורבות של גורם הלכתי מוסמך, אולם הדבר לא עלה בידנו. פעמים רבות הסברנו לרופאים שאין מדובר במעורבות ההלכה בתהליכים רפואיים, משום שאין כל יומרה להתערב לרופא בביצוע עבודתו! לשם ההבהרה ניתן להגדיר את תפקיד הרבנות כ"נציגות" של התורם, המוודאת עבורו שהתהליכים התקיימו על פי עקרונות ההלכה. כל זאת מתוך הנחה שהתורם מתנה את תרומתו בכך שהיא תתבצע על פי עקרונות ההלכה. אגב, כך גם יש לראות את סוגיית הכשרות, שבה הצרכן שחשוב לו לצרוך מוצרים כשרים עפ"י ההלכה מבקש את הרבנות כנציגו לוודא שהמוצר עומד בדרישות ההלכה.

פעמים רבות טענו, בהקשר לסוגיה זו ולאחרות, ששמירת ההלכה לא רק שלא תפגע בהתפתחות הרפואה המודרנית אלא אף תקדם אותה. בשנים האחרונות יש גידול באוכלוסיית הרופאים הבכירים שומרי ההלכה, ויש רופאים נוספים המכירים בנחיצות של השמירה על עקרונות ההלכה עבור הציבור הרחב, אולם עד כה הנציגות של עולם הרפואה לא הסכימה להתניות של הרבנות! אגב, כיום, יש כמה דוגמאות לשיתוף פעולה מוצלח בין הרפואה להלכה, שאף מקדמת את הרפואה.

אחת הדוגמאות שתופסת תאוצה, הרחק מעיני הזרקורים, הוא בתחום הפוריות - מכון פוע"ה בראשותו של הרב בורשטיין (שאף הוא הוקם בעידודו של מרן הרב שפירא זצ"ל) מקיים מערכת פיקוח הלכתי על טיפולי פוריות שונים, כדי לאפשר לזוגות הרוצים בכך שטיפולי הפוריות יהיו עפ"י דרישות ההלכה. לפי הידוע לנו במערך זה יש שיתוף פעולה מוצלח, למרות ההסתייגויות והחששות שליוו אותו בתחילת דרכו. כאמור בעבר ניסינו ליזום מתכונת דומה גם בנושא ההשתלות, אולם הדבר לא עלה בידנו.

כיום נדמה היגיע תחום ההשתלות בישראל לשפל, וברור לכל העוסקים בכך שרק פתרון אמיתי ואמין, תואם את ההלכה ישנה את המצב. האם הצעת החוק של חה"כ שנלר תשנה את המצב? ימים יגידו. אולם מדובר על "הצלת חיים" ומחובתנו לקרוא לכל הנוגעים בדבר לעשות ככל אשר לאל ידם כדי לחולל את השינוי המתבקש, ומוטב שעה אחת קודם!

נספח: נוסח החלטת הרבנות הראשית מתאריך א' חשוון תשמ"ז - מסעיף 4 אילך, כפי שנוסחה ע"י הרב שפירא זצ"ל: ללא המבוא:

4) בהסתמך על יסודות הגמ' ביומא (פ"ה) ופסק החתם סופר בשו"ת יורה דעה סי' שלח, נקבע המוות על פי ההלכה בהפסקת הנשימה. (וראה שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ח"ג סי' קל"ב). לכן יש לוודא שהנשימה פסקה לחלוטין באופן שלא תחזור עוד. זאת ניתן לקבוע ע"י הוכחת הרס המוח כולו, כולל גזע המוח, שהוא הוא המפעיל את הנשימה העצמית באדם.

5) המקובל בעולם הרפואה שקביעה כנ"ל (בסעיף 4) דורשת 5 תנאים: א. ידיעה ברורה של סיבת הפגיעה. ב. הפסקה מוחלטת של הנשימה הטבעית. ג. הוכחות קליניות מפורטות שאכן גזע המוח הרוס. ד. הוכחות אובייקטיביות על הרס גזע המוח באמצעות בדיקות מדעיות כגון BAER. ה. הוכחה שהפסקת הנשימה המוחלטת ואי פעילות גזע המוח, נשארים בעינם למשך 12 שעות לפחות, תוך כדי טיפול מלא ומקובל.

6) לאחר שעיינו בהצעה לקביעת המוות כפי שהוצעה על ידי רופאי ביה"ח הדסה בירושלים בתאריך ח' תמוז מ"ה והוגשה לרה"ר בתאריך ה' בתשרי תשמ"ז, אנו מוצאים אותה כיכולה להיות מקובלת על פי ההלכה אם תתווסף לה בדיקה אובייקטיבית מדעית (BAER) של גזע המוח.

7) לאור האמור, הרבנות הראשית לישראל מוכנה להתיר השתלת לב (מנפגעי תאונה) במרכז הרפואי הדסה בירושלים בתנאים הבאים: א. קיום כל התנאים לקביעת מותו של התורם כפי שאמור למעלה. ב. שיתוף נציג הרבנות הראשית לישראל כחבר מלא בצוות הקובע את מותו של התורם. נציג זה ימונה על ידי משרד הבריאות מתוך רשימה שתוגש למשרד הבריאות ע"י הרה"ר, פעם בשנה. ג. תינתן מראש הסכמה בכתב של התורם או משפחתו למתן תרומת הלב. ד. הקמת ועדת מעקב עליונה מטעם משרד הבריאות בשיתוף עם הרה"ר (Review Committee) לבדיקת כל מקרי השתלות הלב בישראל. ה. משרד הבריאות יקבע בתקנות ארציות את כל הנהלים הנ"ל.

8) עד לקבלת התנאים המפורטים בסעיף 7 אין עדיין שום היתר לביצוע השתלות לב בישראל.

9) אם ינתן היתר עפ"י התנאים המפורטים בסעיף 7, אזי תוקם ועדת מעקב של הרבנות הראשית שתפקידה לוודא מילוי מלא של תנאי ההיתר.