''עצת בלעם'' כנשק לפגיעה בנקודת תורפה אסטרטגית

הרב אליעזר  שנוולד מלמד על הקשר בין פרשת השבוע לימינו ומפרט כיצד ניתן להפיק לקחים מן העבר .

הרב אליעזר שינוולד 05/07/2007

(צילום: אורח)

(צילום: אורח)

9;'עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ד''. (מיכה ו ה)

''ומה ענה אותו בלעם' שטוב בעיני ד' לברך את ישראל מפני שההשגחה דבוקה בם לטובה, וע''י זה יעץ בלעם לבלק להכשילם בבנות מואב שע''י זה תסור השגחת ד' מהם''. (מלבי''ם מיכה שם)

אנו לומדים את פרשת השבוע ואת האירועים בפרשה לא רק כלימוד היסטורי - על מה שהיה אלא גם כלקח להווה כיצד עלינו לכלכל את צעדנו לאור הדרכותיה של התורה.

יש לבחון מהו הלקח וההדרכה התורנית שעלינו להפיק מפרשת בלק, עצת בלעם שבסופה ומעשה פנחס. בפרשיות אלה יש לקח חשוב שעלינו להפיק, במיוחד כאשר אנו מצויים בתקופה של עימות עם אויבינו.

לאחר הניצחון על של עם ישראל על סיחון ועוג עלה כושר ההרתעה של עם ישראל - כמעצמה אזורית שאין מי שיכול לעמוד נגדה. בלק מבין שאין לו יכולת צבאית להכריע את עם ישראל, ולתת מענה הולם לאיום הנשקף לו מעם ישראל. על כן הוא מחפש שיטת הכרעה תחבולנית ועקיפה ולא קונבנציונאלית. המדיינים מייעצים לו לתקוף את מקור העוצמה הרוחנית-אסטרטגית של עם ישראל: ''אמרו להם אין כוחו אלא בפיו, אמרו אף אנו נבוא עליהם באדם שכוחו בפיו''. בלעם אותר כגורם שאמור להוציא אל הפועל את האסטרטגיה של בלק, אולם התברר שגם לבלעם יש מגבלות, ניסיונותיו לקלל את עם ישראל נכשלו, והוא מגיע למסקנה: ''שטוב בעיני ד' לברך את ישראל מפני שההשגחה דבוקה בם לטובה'' (מלבי''ם שם). אולם בלעם דבק במשימה - וכיוון ש''דעתו להרע לישראל, ועשה בזה כל יכולתו'' (רמב''ן שם כה א),בלעם לא ויתר, וניסה לאתר את נקודת תורפה אסטרטגית אחרת, שתנטרל את מקור העוצמה הרוחנית של עם ישראל - הצניעות והטהרה של הבית הישראלי.

כאשר מתבונן על מחנה ישראל הוא מבחין בבולטות של הצניעות והקדושה אשר באה לידי ביטוי בפרצלציה של מבנה מחנה ישראל: רבינו בחיי (במדבר כד ה): ''וע''ד המדרש מה טובו אהליך יעקב, על האהלים שבמדבר, שהיו ישראל יושבים באהלים ועל שראה פתחיהם שלא היו מכוונין אלו כנגד אלו אמר מיד מה טובו אהליך''. הקריאה - שהפכה לברכה "מה טובו אוהליך יעקב" מהווה בעצם הבנה של בלעם כי סוד כוחה ויחודה של האומה הישראלית גנוז בצניעות של היחיד והחברה. ואכן הצטיין עם ישראל לדורותיו בסטנדרטים גבוהים של צניעות, שאין בשום אומה שבעולם.

בלעם - מסיק מכאן שהדרך לפגוע בעם ישראל מחייבת שימוש בנשק אסטרטגי חילופי: פגיעה בצניעות. ועל כן: ''אמר להם: אלוקיהם של אלו שונא זימה הוא'' (סנהדרין קו א). ויעץ לבלק ''להכשילם בבנות מואב שע''י זה תסור השגחת ד' מהם'' (מלבי''ם שם). בלעם הבין שפגיעה בצניעות ובטהרה של עם ישראל תהיה פגיעה באחד מעמודי התווך שעליו הוא נסמך, במיוחד כאשר הוא נמצא במלחמה קיומית, כשפריצות ופורקן יצרים, מכלים את תעצומות הנפש ומסיטים את תשומת הלב מהדברים החשובים באמת, ומבחינה אישית ולאומית הם יוצרים ניוון וריקבון.

ע''י הפריצות רצה בלעם לנטרל את עוצמתו של עם ישראל ואת יכולתו להלחם במואב. הציניות של בלעם ולהיטותם של מואב ומדין להכריע את עם ישראל לא ידעה גבול. הם היו מוכנים לשם כך להפקיר לזנות את בנותיהם ולבזות את כבודן, ואפילו את כבודה של בת נשיא מדין כזבי בת צור. המזימה הצליחה בחלקה, ''ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף'' (במדבר כה ט). כתגובה על כך יוצא פינחס למלחמת ענישה נגד מדין: ''נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים וגו' וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ וגו' וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב'' (במדבר לא ב).

הלקח, נראה, שאינו צריך פירוט. בימים שבהם חדשות לבקרים נחשפות פרשיות מביכות שמשקפות הידרדרות באחד מחוליות החוזק של עם ישראל, הצניעות והאיפוק. פגיעה בהם מהווה פגיעה קשה באושיות היסוד של אומתנו. אולם יש בכך עוד לקח נוסף לנו, במיוחד בשעה שאנו נמצאים במלחמת הגנה על קיומנו.

אויבי עם ישראל בכל הדורות ''עומדים עלינו לכלותינו''. ובכל דור יש מביניהם שחורשים מזימות כיצד יוכלו לנו. בדור האחרון, בשלהי מלחמת יום הכיפורים, אויבנו הגיעו למסקנה, שלא יוכלו להכריעו במלחמה צבאית קונבנציונאלית ומאז הם נמצאים בגיבוש מתמיד של דרכים לא קונבנציונאליות כדי להגשים את מטרותיהם המדיניות.

בדורנו - בשונה מדורו של בלק ובלעם הם איתרו נקודת תורפה רוחנית אסטרטגית: העדר תודעה לאומית ברורה ואמונה נחושה בצדקת הדרך. כדי להכריע, הם מפנים אל נקודת התורפה מאמצים אסטרטגיים של טרור והתשה ואינם בוחלים באמצעים. כדי לנצח, למרות הכל, עלינו לפעול בשני מישורים: לחזק את החולשה הרוחנית תודעתית, ולהכריע מבחינה צבאית! אולם יש כאן גם לקח משולב: סטנדרטים גבוהים של צניעות וטהרה הם סמל האצילות של עם ישראל. במיוחד בעת שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמה קיומית אנו מצווים "והיה מחניך קדוש". איפוק, שליטה עצמית, וכבישת היצר, הם מאבני הבניין של החוסן והעוצמה - "איזהו גיבור הכובש את יצרו". עלינו לפעול כל העת לחיזוק הצניעות: בהתנהגות בדיבור ובלבוש; בבית, בחברה, בצבא, בפרסום ובתקשורת.