מישהו שמע נקמה?

הרב שינוולד כותב על הדרך בה שוב ''ירתה'' לעצמה התקשורת ברגל באמצעות המצאת סיפור הנקמה.

הרב אליעזר שינוולד 16/03/2008

(צילום: אורח)

כבר מספר ימים חלפו מאז שמהדורת החדשות נפתחה בידיעה על הקריאה "לנקמה".
לאחר כמה ימים שהשיח הציבורי התמקד בסוגיות המשמעותיות שמעורר פיגוע הנפשע בישיבת מרכז הרב- ספינת הדגל של הציונות הדתית: במישור הרוחני, הלאומי הבטחוני והערכי, הוא הוסט, כהרף עיין, והתמקד בשאלה: אם היתה או לא היתה קריאה לנקמה! כל השאר נדחק לשוליים.

התחושה של רבים לנוכח התהליך הזה, שגם הפעם התקשורת, ירתה לעצמה ברגל. גם בשעות קשות של כאב, שבו מתבקש שילוב זרועות לאומי מקצה לקצה, וריסון עצמי, של הדגשת העיקר ודחיקת הטפל, התקשורת לא הצליחה להתעלות על עצמה ונגררה לפינה, שלא בטובתה, בגלל אותם שיטות פעולה שהיא עצמה קבעה לעצמה. היא נשבתה בקונספט של עצמה, עד כדי כך שגם בשעות אמת ויגון היא מתקשה להשתחרר מכך.

קשה להניח שאם מישהו, סהרורי וחמום מח, היה רוצה לקחת את החוק לידיו ולבצע נקמה, היה טורח להביא זאת לידיעת התקשורת ולתת לדבר פומבי, כולל המקום והשעה שבה הוא הולך לבצע את זממו. ועל כן עולה השאלה למי היה אינטרס ליצור את הרושם שהיתה קריאה לנקמה?

יש קצוות סהרוריים מצד ימין של המפה הפוליטית שיכול להיות להם אינטרס, ליצור רושם או להעלות לסדר היום את נושא הנקמה (עם או בלי לשאול רב, ומה היתה התשובה?). ולחפש כל דרך ליצור בולטות תקשורתית של השקפת עולמם.

אם הם המקור לידיעה, לא מובן מדוע התקשורת משתפת איתם פעולה. אם סבורים הכתבים שיש סכנה שאכן יבצעו את זממם, ויבצעו פעולת נקם, יואילו הכתבים הנכבדים להעביר את המידע למשטרה ולשב"כ שלהם כלים רבים לסכל זאת. אולם במקרה זה אין ספק שהפרסום הפומבי עלול להזיק לסיכול!

יש גם קצוות סהרוריים מהצד השני של המפה הפוליטית, שיכול להיות להם אינטרס לצנן את הקונצנזוס הלאומי שעטף בחום את יריביהם הפוליטיים, מאז הפיגוע בישיבת "מרכז הרב" שמהווה את סמלם המובהק! כבר ידענו בעבר פרובוקטורים, וספינולוגים. ומה יותר מתאים לשם כך מאשר להכפיש באמצעות הטכניקה הדמונית, שהצליחו בעבר, לדחוק את מתנגדיהם לשוליים של הקונצנזוס, כמחרחרי מדון, אלימים ופורעי חוק, שנוטלים את החוק לידיהם. גם אם הם המקור לידיעה, לא מובן מדוע התקשורת משתפת איתם פעולה.

יתכן והמקור הוא דווקא עיתונאים ששמעו משהו, ולא בדקו מספיק על מה מדובר ומהו ההקשר, ומה בדיוק היתה הכוונה של האומר, וכבר היו דברים מעולם! ויש כאלה שבגין שיקולי רייטינג, בלעדיות, וסקופים, מוכנים להזדרז ולהוציא דיווח שכזה ללא בדיקה מספקת, וגם דברים כאלה היו מעולם.

אולי היה זה צירוף של כמה מהם גם יחד! יתכן והדבר יתברר עוד זמן מה, ויתכן שלעולם לא נדע,

השאלה הגדולה מכל אינה מופנית לא לאלה ולא לאלה.

היא מופנית לנו לציבור אזרחי המדינה: האם נכון להסיט את תשומת הלב הציבורית מהסוגיות הציבוריות המשמעותיות שעורר הפיגוע הנפשע הזה, והחלו להתלבן בשיח הציבורי התקשורתי, ולהטות את השיח הציבורי לשוליים? והכל בגלל ידיעה מסוג זה, ובשלב שהגורמים המקצועיים, משטרה ושב"כ לא אישרו את נכונותו.

השיח הציבורי שמתנהל בתקשורת, מנסה לייצר ארשת של איכות, חשיבות מעונבת, ומקשט את דיוניו הציבוריים באנשי מקצוע ועמדה מהשורה הראשונה. מאידך דרך התנהלות מסוג זה, כבסוגית הנקמה, הופכת אותו לירוד, חלול, מוכוון רייטינג ומושפע מספינים אינטרסים ופרובוקציות. וחבל שכך.