כולנו שדרות - ועמה אנו בצרה

הרב שינוולד צפה באלפי האזרחים שהצטרפו לשיירת ההזדהות והקניות לשדרות, נפעם מהערבות ההדדית בעם וקורא לערוך בשבת הקרובה תפילה מיוחדת למען תושבי שדרות.

הרב אליעזר שינוולד 24/02/2008

(צילום: אורח)

ום שישי האחרון הגיעו כעשרת אלפים איש לבצע קניות בשדרות. "אם כל השיירות לשדרות" הגדיר אותה מיודענו אילן כהן - ממודיעין, מארגן השיירות לשדרות. הקונים, שהיגיעו מכל רחבי הארץ, הביאו עמם לשדרות "חמצן" כלכלי ומנה גדושה של הזדהות וערבות הדדית.

השיירה באה בזמן, לפני כשבועיים נפגעו במוצ"ש שני בני משפחה, אחד מהם, נקטעה רגלו. תושבי שדרות עלו להפגין בירושלים ובתל אביב, ומעל גלי האתר נשמעו קולות של אלה שתהו, כיצד החברה הישראלית ממשיכה בסדר יום כרגיל, כאשר בשדרות האוכלוסיה מצויה במלחמה ממושכת, תחת מטר של קסאמים, ביום ובלילה, ללא יכולת לנהל שגרת חיים רגילה. היכן הסולידריות הלאומית שכה אפיינה את החברה הישראלית בעבר? שאלו. האם איש לביתו, ומצוקת הזולת היא בעייתו בלבד?"

זאת השעה לברך את אילן ולהודות לו בשם כל הציבור כל שהוא מסב את תשומת לבנו למחוייבות של כולנו: לראות כל אחד את עצמו כאילו הוא תושב שדרות. לעלות קומה ברמת ההזדהות עם תושביה. "כולנו שדרות".

שכן כך לימדנו הקב"ה בתורה, שעלינו להזדהות עם אחינו בית ישראל הנמצאים במצוקה. למדנו זאת מהפרשה של התגלות ד' למשה רבנו בסנה, שם מתמנה משה רבנו, במעמד היסטורי, להנהיג את עם ישראל ולגאול אותו מהשעבוד המצרי. ועל כך שואל המדרש (תנחומא שמות פרק יד):

ולמה מתוך הסנה ולא מתוך אילן גדול? ולא מתוך תמרה? אמר הקב"ה: כתבתי בתורה (תהלים צא): "עמו אנכי בצרה" הם נתונים בשעבוד, ואף אני בסנה ממקום צר, לפיכך מתוך הסנה שכולו קוצים".

(כמובן שאין הכוונה שהקב"ה נמצא בעצמו בסנה אלא "מתגלה" מתוכו). היה מקום לצפות שההתגלות תהיה ישירות מהשמים, ואם כבר הקב"ה בוחר להתגלות בצורה יוצאת דופן מתוך עץ, היה לכאורה ראוי להתגלות מתוך עץ אציל ומכובד, נאה וגבה קומה, כראוי למעמד, ולא מתוך שיח קוצני חסר חשיבות, שלא פאר ולא הדר לו. ואם כן מהו המסר שיש בדרך זו דווקא?

ועל כך עונה המדרש: הקב"ה רוצה להראות לנו מאיזה מקום הוא ממנה את משה לתפקידו, לגאול את עם ישראל מהשעבוד! למרות שהקב"ה הוא מרומם מעולמנו, ובעצמו אינו סובל מצרות ומכאב, בכל זאת הוא מזדהה, כביכול, עם הצרות והמצוקה של עם ישראל, עד כדי שכביכול גם הוא סובל ומתאבל, ושרוי בסנה הירוד הדוקרני. (מדרש זוטא איכה פ"א):

"לומר לך כל זמן שישראל שרויים בצער אף הקב"ה שרוי עימהם בצער שנאמר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה ס"ג ט')".

ההזדהות של הקב"ה מגיעה לכדי כך שהקב"ה שם את עצמו כאילו הוא ועם ישראל תאומים זהים, שהאחד חש בסבלו של השני (מדרש רבה שמות פרשה ב פסקה ה):

"א"ר ינאי מה התאומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש כן אמר הקב"ה כביכול (תהלים צא) עמו אנכי בצרה".

את המסר נושא איתו משה רבנו בצאתו למשימתו (שם)

"א"ל הקב"ה למשה: אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרוים בצער הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים כביכול אני שותף בצערן".

עלינו להדבק במידותיו של הקב"ה! וללמוד כיצד עלינו להזדהות עם מצוקות הזולת, ועם מצוקתה של עיר ואם בישראל. גם אם המצוקה היא לכאורה רק שלה, ואתה לכאורה יכול להמשיך את שגרת יומך, עליך לסייע בכל יכולתך, ולהזדהות עם מצוקתה. כמו שאצל הקב"ה וישראל הקשר הוא כשל תאומים שאחד מרגיש את כאבו של השני כך גם עם ישראל כפי שמבואר במדרש (רבה ויקרא ד ו):

תני חזקיה (ירמיה נ) "שה פזורה ישראל" נמשלו ישראל לשה מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין, כך הן ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין (במדבר טז).

האיש אחד יחטא תני רשב"י: משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה.

בשני משלים אלה שבמדרש שני היבטים של ערבות הדדית הנצרכת בעם ישראל. המשל לשה, מלמדנו שכל קבוצת אוכלוסיה היא כביכול חלק מאורגניזם שלם, ואם אבר אחד סובל כולם אמורים להרגיש את הסבל. בבחינת "מבשרך לא תתעלם".

והמשל של הספינה בא להדגיש את האבסורד שבגישה: שרק "להם" יש בעיה, ואני יכול להמשיך להתנהל כרגיל. בדומה לאשליה המגוכחת של הנוסע בספינה, שמשלה את עצמו שהוא בטוח כיוון שהתא שלו אטום למים, והנקב בתאו של השכן היא בעייתו הבלבדית.

צא ולמד מה מבקשים קסמיהם של אוייבנו לעשות - האם יש להם ענין מיוחד עם אנשי שדרות דווקא?! או שהם רוצים לפגוע בכולנו, אלא שלעת עתה האמצעים העומדים לרשותם מגיעים רק עד שם, ודרכם הם מבקשים לפגוע בנו. שדרות סופגת עבור כולנו!

אולם במעמד הסנה יש גם היבט נוסף שאותו הקב"ה מבקש ללמדנו לדורות. כאשר עם ישראל, או חלקו, נמצא בצרה הדבר מהווה חילול שם שמים כפי שמבואר בדברי המהר"ל (גור אריה שמות ג ב):

עמו אנכי בצרה. אין הפירוש כלל שהוא בצרה, חס ושלום לומר כך, אך פירושו שהוא יתברך אסור בזיקים בישראל, והוא עמהם תמיד, לכך כאשר ישראל בצרה אין מלכותו בשלימות. ולפיכך היה נראה לו בסנה, המורה לך על כי אין מלכותו בשלימות.

על כן תפקידנו לכאוב את כאבה של העיר ואת חילול ד' שנוצר. עלינו להתפלל לקב"ה על המצב מתוך אחריות ואכפתיות כמו ה"חסיד" האידיאלי שמתאר הרמח"ל במסלית ישרים (פ' י"ט):

"ואמנם עוד עיקר שני יש בכונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעיה ג'): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", שכל הדור אוכל מפירותיו וכו'..

כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה, הא למה זה דומה לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת והוא דבר שהטבע יעיד עליו".

אמנם, בשעה זו צריך להעלות על נס את גבורת אנשי שדרות ולא רק את מצוקתם!!! להצדיע לאלה שנאבקים לקיים את השגרה, לא לעזוב, ולא להכנע לאיומים של אוייבנו. ללמוד מיכולתם להמשיך בשגרה ולגלות חוסן ויכולת עמידה.

לא נשאר אדישים. כל אחד מאתנו צריך להזדהות, לסייע, כמיטב יכולתו, לדמיין לעצמו מידי יום שכאילו גם הוא נזעק לשמע ה"צבע האדום" שפולח את שגרת היום. בשבת הקרובה נקרא לכל הגבאים בבתי הכנסיות להתפלל לשלום תושבי שדרות. תחת הכותרת: כולנו שדרות,עמה אנו בצרה, וממנה נאזור עוז וגבורה.