אחרי החגים מתחילים מבראשית

שליחת להב"ה ובני עקיבא העולמית להמבורג, גרמניה הצליחה לעבור את החגים בנכר בשלום ועם תחושה חזקה של התחלה חדשה.

חלי פריד ו07/10/2007

 השבת התחלנו לקרוא מחדש את התורה. התחלנו מבראשית.

כשישבתי היום בבית הכנסת בקריאת התורה הייתה בי התרגשות גדולה על כך שמתחילים מחדש.

לא זכורה לי הרגשה כזו בפעמים הקודמות שנכחתי בקריאת פרשת בראשית, יכול להיות שזו הגלות שעושה את זה.

אחרי ראש השנה, "היום הרת עולם" היום בו הקב"ה הרה את העולם, החלה לה תקופת הריון שהיא כמו כל תקופת "החגים אצלנו".

תקופה ארוכה שהכל בה התרגשות, שאין בה שגרה.

אי אפשר לתכנן כלום, אין רצף שגרתי ומתחילים בשלב מסויים כבר לחכות ל"אחרי החגים".י

ואז, אחרי החגים, אחרי תקופת ההריון, העולם נברא. אז מתחילה שגרת השבוע, כשבכל יום משהו חדש נוסף על זה שהיה ביום הקודם.

אז מתחילים לבנות את השנה החדשה וליישם את כל מה שייחלנו לעצמנו בתקופת ההריון.

והנה קצת ממה שעבר עלי מאז ערב סוכות:

בערב היום הראשון של החג הראשון אכלנו יחד עם 45 סטודנטים בסוכתם של שליחי חב"ד (סליחה-שלוחים...)הייתה חוויה מרשימה ושונה כאחד. כולם יושבים צפוף, אנחנו יחד עם הרב מנסות לעורר קצת שמחה בלב האנשים שבאו לספוג קצת יהדות ביום חג זה . מלבד שולחן אחד ששיתף פעולה (הוודקה הייתה אצלם...), שאר החבר'ה לא ממש הבינו מהי אותה שמחה הנסוכה על פנינו ביום שמחתינו זה...

המשך החג עבר בסעודות רבות אותם בילינו בחיק המשפחות המאמצות שלנו, משפחת בסטריצקי (חב"ד) ומשפחת ברזילי (הרב של הקהילה).

בערב שבת חול המועד ערכנו סעודת שבת לתפארת, אליה הזמנו כמה חבר'ה הדוברים שפות שונות ובאים מעולמות שונים. ישראלים, גרמנים, רוסים וזו לא בדיחה :)האורחים שלנו התרגשו מאוד מארוחת השבת אשר חלקם לא זכו להיות נוכחים בה מעולם.

בחול המועד הלכנו עם חברה אחרים לסיור בבית הקברות היהודי בעיר. הסיור נערך בגרמנית, כך שלא הבנו הרבה, אבל תמיד מרגש לעמוד ליד קברים של אנשי יסוד ומפתח ביהדות.

אחרי הסיור בקברים, יצאנו לטייל בנמל הקרוב שיש האומרים עליו שהוא הכי גדול באירופה. לא הייתי באחרים כך שאין לי למה להשוות, אני רק יכולה להגיד שגודלו עצום!!!!

אחרי שחיממנו את עצמנו בקפה טוב על שפת המים, חזרנו לבית הכנסת, שם נערכה שמחת בית השואבה.

באחד מימי חול המועד, נסענו לעיירה בשם "פלנצבורג" שזו הקהילה הכי צפונית בגרמניה, ממש על גבול דנמרק. קהילה קטנטנה אבל איכותית (או שלא...).

הקהילה ערכה "מסיבת סוכות" והזמינה את הרב פושקין (הרב שאחראי עלינו ).

בכניסתנו לאולם התקבלנו במחיאות כפיים סוערות ופלשים מסנוורים. הסיבה לכך כמובן היא שאנחנו מישראל...

כל הערב חיוכים למצלמות, לא קל להיות שליח :)

סיפרנו להם על סוכות בישראל וניסינו להעביר כמה שיותר תחושות וריחות, מקוות שהצלחנו.

אחרי שראינו שהתוכנית האומנותית של חג השמחה החלה ב"אלי אלי שלא יגמר לעולם" , גמרנו אומר והחלטנו ללמד אותם שמחה מה היא. סיפרנו להם שבחג הסוכות צריך לשמוח ויש על זה אפילו שיר...

שרנו והתלהבנו עד שחשנו כי התלהבות הקהל ירדה וירדנו מהבמה... (לא מאשימה חו"ח,פשוט קשה לשיר ולמחוא כפיים הרבה זמן כשאתה בן 70-80)י

בשמחת תורה, אחרי התלבטות קשה (סליחה אסף, אבל עניי עירך קודמים...) החלטנו להישאר כאן בהמבורג מתוך תקווה שנצליח לעורר פה מעט שמחה של תורה.

בערב הראשון היו הקפות בבית חב"ד. למרות שלקח לנו זמן למצוא אותו, הצלחנו להגיע לפני שנגמר והרקדנו את קהל הנשים העייף (ולא עייף מרוב ריקודים...).

בערב השני של שמחת תורה נערכו הקפות בבית הכנסת (לאלה שאינם בקיאים, בחו"ל ישנו יומטוב שני ועל כן הקפות היו גם בערב שני).

שמחה של תורה לא ממש הייתה, הייתה שמחה של ממתקים וסוכריות. אבל לפחות הגיעו הרבה ילדים וראו ספרי תורה מסתובבים סביב בית הכנסת, חשוב לחשוב חיובי...

בבוקר שלמחרת שוב היו הקפות והפעם לא היו ילדים, אז אמנם לא היו הרבה אנשים אבל היה שקט וכך יכולנו להשתלט על שירתו של החזן, להגביר מעט את הקצב וההתלהבות ולאפשר למחזיקי ספרי התורה מעט להתנועע איתם. כמובן שלא פסחנו על עזרת הנשים והרקדנו גם אותן.

שוב הוכחנו, בפעם השניה בינתיים (פעם ראשונה בניימכן, ראש השנה) שגם הנשים יכולות!!

בערב שבת, שוב ערכנו סעודת שבת ואליה הצטרפו סטודנטים שלא טעמו מצוות השבת מה היא.

על הסעודה הזו יש הרבה מה לספר, אבל בהזדמנות אחרת...

מאחלת לכולכם התחלה טובה,

שבכל יום השנה תחושו התרגשות בראשיתית כמו שחשתי אני אותה בשבת זו.

חלי- גלות המבורג

 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49