עמית סגל על המעבר לידיעות: העיתון עושה מאמץ לגוון

בראיון בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל סיפר הכתב הפוליטי עמית סגל אתמול על הסיבה שהביאה אותו לקבל את מינויו החדש ככתב בידיעות אחרונות, כי לדעתו ידיעות אחרונות במגמת שינוי להרחיב את שורותיהם גם לקהל הימני ומבחינתו כשסוף סוף קורה השינוי הזה יהיה לא הוגן לדחות את ההצעה לעמדת השפעה בכירה שכזאת על הסף

אביחי טבק ו28/11/2018

עמית סגל (צילום: באדיבות דוברות אוניברסיטת אריאל)

ב14 בינואר 2017 צייץ בטוויטר הכתב הפוליטי של חברת החדשות עמית סגל את הציוץ הבא: "מה בעצם נוני מוזס עוד עושה כמו"ל ידיעות אחרונות". לא עברה שנה  וסגל מתחיל לכתוב טור פרשנות פוליטי במוסף לשבת של ידיעות אחרונות. תהייה זו עלתה בפני סגל בתכנית "מפגשים עם התעשייה" שמופקת על ידי בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. בתגובה הוא עונה כי "ההחלטה לא היתה פשוטה ובהתחלה לא עלה על דעתי לעבור לידיעות בגלל אותו ציטוט היות ואני חושב כי מוציא לאור שחשוד בניסיון שוחד לראש הממשלה, יש בעיה חמורה שהוא יהיה מוציא לאור של עיתון שאמור לסקר את אותו ראש ממשלה. והאם אני מאושר מכל מה שקרה בידיעות?התשובה שלילית. ושאלתי את עצמי במהלך המשא ומתן עם ידיעות- האם אני הולך להיות עלה התאנה? מלבין הכתמים של תיק 2000?"

סגל מספר כי מה שעזר לו לקבל את ההחלטה בסופו של דבר היה ראיון של הכתב אורי אליצור ז"ל, שעמית סגל מתייחס אליו כאל מורו והשראתו בתקשורת. בראיון כותב אליצור כי הוא יודע שהוא לעולם לא יהיה בין הוגי הדעות הבכירים בידיעות אחרונות מפני שהוא ימני, אך הוא ממשיך לכתוב שם כי היה רוצה שהעיתון של המדינה יראה אחרת,

"בעקבות כך חשבתי לעצמי שגם אם נוני מוזס לא חזר בתשובה ולא התאהב בביבי נתניהו או הלך בעצמו להקים מאחז, אני כן רואה את הניסיון של ידיעות להשתנות. וכאשר מציעים לי עמדת השפעה בכירה כזאת, אני חושב שזה יהיה לא הוגן לדחות אותה על הסף. כשסוף סוף קורה השינוי, בין אם זה בגלל האבולוציה שישנם יותר ימנים או בין אם המצב של שוק התקשורת, בו ישנן פחות פרסומות וצריך להגיע ליותר קהל וגם אם זה קשור לתיק 2000 שבאיזה שוק חשמלי גרם לידיעות אחרונות ולכלי תקשורת אחרים להגיד שאולי הם צריכים להשתנות, אז אני חושב שאני צריך להיות שם ואני מודע לביקורת שיכולה להיות כלפיי".

על נושא חוק הנאמנות בתרבות ענה סגל כי "הדמוקרטיה בישראל היא בפריחה, לא נשקפת לה שום סכנה", יש מקרים שבהם המדינה לא צריכה לממן יצירות שחותרות תחת עצם קיומה. אני חושב שיש מרחק אדיר בין מקרי הקיצון האלה לבין צנזורה. אני חושב שהחוק הוא בזבוז זמן היות ומבחינתי מה שחשוב זה שנגיע למצב שבו האמנות תתחיל להיות עם ייצוג שמתקרב לעשירית מהדתיים, הדרוזים, הימנים והחרדים. כרגע המצב הוא שהאמנות מדברת בקול אחד, זה לא קולה של הממשלה זה קול של אגף מאוד רדיקלי בשמאל ובעיני האמנות נפגעת מכך. נשאלת שאלה  שקשורה גם לדיון על התקשורת, למה כל האמנים והכתבים הם שמאלנים? האפשרות הראשונה היא שהימנים הם בבונים. הם יצורים לא תרבותיים, הם לא אינטליגנטיים, הם לא מבינים אמנות גבוהה והולכים למשחק של בית"ר ירושלים ורואים מאסטר שף או MKR . והאפשרות השנייה שזה קשור למעגלים חברתיים. למעשה אני חושב שרוב האמנים הגדולים היו ימניים- נעמי שמר היתה ימנית, היתה בסבסטיה. נתן אלתרמן חתם על העצומה לארץ ישראל השלמה, וכן הלאה. זאת אומרת שאין מונופול לאמנות לשמאל ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה גרם לכך שהאמנות והתקשורת הם כולם בידיים של מעגל חברתי מאוד מצומצם. לדעתי אין בעיה שלא יהיה חוק נאמנות בתרבות אבל גם שלא יהיו שורות סגורות ומצופפות בתרבות ובתקשורת".

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.

Fatal error: Call to undefined function: json_decode() in /home/virtual/datili/public_html/main/functions.php on line 49