לקראת ט"ו בשבט-הבורא והנברא

פרופ' נחום רקובר נשיא מכללת תלפיות, המכללה האקדמית לחינוך כותב על הזיקה היהודית המיוחדת - המופיעה במקורות ומקבעת את התשתית הרעיונית בדבר היחס בין האדם לסביבתו בכלל, ולצומח בפרט.

פרופ' נחום רקובר ו07/02/2017

(צילום: שיר טויטו, דוברות מכללת תלפיות)

על קו הטלפון היה זה השר אבא אבן, שכיהן אז כשר לאיכות הסביבה. הוא סיפר שהוזמן להשתתף בוועידה בינלאומית לענייני אקולוגיה, שעומדת להיערך בשטוקהולם, והוא מבקש להביא בפני באי הוועידה ממסורת רבת השנים שלנו. זו הייתה ההזדמנות להיוודע להיקף העצום של המקורות היהודיים בתחום חדיש זה, ולזיקה המיוחדת של עם ישראל לנושא.

אשר להיקף - המקורות היהודיים עוסקים באיסור השחתה, בהוראות בדבר שימור הטבע, זיהום האויר והמים, בדבר הרעש, ובערכו של הנוי. בכל אלה הקדימו חכמי ישראל את ה'ירוקים' בתחומים רבים.

ואשר לזיקה היהודית המיוחדת - הונחה במקורותינו תשתית רעיונית בדבר היחס בין האדם לסביבתו בכלל, ולצומח בפרט. היחס אל הטבע נקבע תוך הכרה שהבריאה כולה היא פרי יצירתו של הבורא, ואהבת הבורא נתפרשה במשמעות רחבה של אהבת כל ברואיו: הדומם, הצומח, החי והמדבר. הטבע בכל יופיו נברא בשביל האדם, והאדם צריך לתת דעתו שלא לקלקל את מעשי הבריאה. זיקתו של האדם לטבע, יש בה כדי לקרב את האדם לאופיו הראשוני, לטבעיות המעניקה לו אושר ושמחת לב.

הגנת הסביבה טומנת בחובה את הדאגה לאיזון בטבע. אך משמעותו של  האיזון בין האדם לבריאה, אינו בהכרח שיוויון.  האיזון עשוי להיות גם בנתינת עדיפות לאינטרסים של האדם, לרווחתו הפיזית, ולא פחות מזה לרווחתו הרוחנית.

שלטונו של האדם בעולם הוא מוגבל, כי הבעלות על העולם היא של הבורא, שאמר "כי לי הארץ" (ויקרא כה, כג). האדם נצטווה שלא לקלקל את הבריאה, אלא לתקנה ולשכללה.

זכותו הקניינית של האדם ברכושו הוגבלה גם באופן שלא יהיה רשאי לעשות ברכושו דברים העלולים לפגוע בשכנו או בכלל התושבים. נקבעו כללים להגנה על רשות הרבים, גם על רשות הרבים שאינה שייכת לאיש, כגון האוזון המגן עלינו מפני קרני השמש.

הכלל "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), שהוא יסוד התורה כולה, קיבל משמעות מיוחדת בתחום הגנת הסביבה, בחובת הזהירות שלא לפגוע באחר, ובמיוחד שלא לפגוע ברבים ובסביבת חייהם.

היחס המתחייב לזולת ולסביבה, מטשטש את הגבולות בין "שלי" ו"שאינו שלי", הן מן הבחינה הערכית הן מן הבחינה המשפטית.

המקורות היהודיים לא הסתפקו כדרכם בהדגשת הערכים, אלא קבעו הוראות משפטיות קונקרטיות, ונידונו בהם בהרחבה הבעיות המרכזיות המטרידות את החברה בת זמננו בתחום הגנת הסביבה.

העקרונות בדבר שמירת הטבע וכללי ההתנהגות המתחייבים מכך, יסודם במקרא ובטעמים שניתנו לכמה ממצוות התורה, והמשכם בספרות המשפטית שלאחר המקרא: במשנה, בתלמוד, בספרות הפוסקים ובספרי השאלות והתשובות (שו"ת).

מקורות אלה לא הסתפקו בהוראות הנובעות מן הדינים הכלליים, כגון אלה של דיני הנזיקין בכללם, אלא נקבעו הלכות ואף ניתקנו תקנות שעניינן הגנת הסביבה. תקנות מיוחדות נקבעו בזיקה לירושלים, בשל מעמדה המיוחד.

 ככל שנעצים אפוא את אמונתנו, ואת אמונת מחנכי הדור הבא, חניכינו וחניכותינו,  בבורא העולם שהכול נהיה בדברו, ונגביר את אהבתנו וחמלתנו(!), כן נזכה לחיות בסביבה המענגת את יושביה. 

 

     

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

    לא קיימות תגובות לכתבה.
יום שבת', ג' אייר התשע"ז 29.04.2017
פרשת תזריע־מצרע
כניסה: 18:37 | יציאה: 20:07
הצטרף לרשימת התפוצה
אירועי המגזר
<אפריל, 2017>
אבגדהוש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30 

כל הזכויות שמורות ל''עט תקשורת'' | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | נבנה ועוצב ע"י מקומונטים בע"מ | אחסון ע"י HTTP | הפוך לדף הבית | RSS